לא יודע מה לעשות עם עצמי כבר, הדיכאון מושך אותי פנימה. איך להתמודד?

שלום אני חייל בן 22 ממש בקרוב משתחרר עוד חודשיים.. יש לי בעיה רצינית שהתפתחה עוד מכיתה יב בכיתה יב אני והאקסית נפרדנו היה תקופה ארוכה של דיכאון שלאט לאט גרם לי לאבד קשרים עם החברי ילדות שלי שהיו איתי איבדתי את הבטחון לגמרי אז, הייתי בבית כל יב׳ כמעט הייתי מכור לכדורים של הריכוז אדרל הייתי פשוט לוקח את זה ונכנס ללופים עם עצמי יש בזה ממריצים שהיו סוחבים אותי ימים בלי שינה, למזלי הצלחתי להגמל מהחרא הזה ואז נגמר יב הייתי עוד יוצא עם החברי ילדות אבל כבר לא הייתי מדבר לא היה לי שום קרבה אליהם ואלו חברים שאשכרה גדלתי איתם הקשר דעך עד שהגיע הגיוס התגייסתי הייתי בטירונות חודש וחצי ובערך בהתחלה של הסדיר בשנה הראשונה הפסקתי כבר להיות איתם בקשר לא יודע פשוט לא הרגשתי בנוח לא רציתי בכוח להתחבר אליהם ופשוט הם כבר ניתקו אותי לגמרי וזהו הלכו החברים.. לא יודע מה היה לי באותה תקופה חוסר ביטחון אולי הייתי בדיכאון עוד מהאקסית איןלי מושג אני לא מצליח לפענח את עצמי , בקיצור התחלתי לעשן קנאביס בהמשך השירות והתחלתי להעלות בהדרגה בהתחלה גוינטים הייתי מעשן כמו סיגריות(כבר בהתחלה הייתי מגזים בכמויות כי התלהבתי) ואחרי הכרתי חבר בצבא שהתחלנו לתת באנגים ואז כבר התחלתי לוק באנגים בבית בעצם שזה נמשך עד עכשיו. עכשיו רוב התקופה של הצבא לא יצא לי הרבה לצאת עם חברים בטח שלא להכיר בנות , גם בצבא אני בתפקיד חרטא כן יש לי חברים אבל אין בנות אצלנו ובקיצור אני עד עכשיו תלוי בבאנג שיבריח אותי מהמציאות אם קורה מצב שאני בלי גראס ואני נמצא בבית אני לא מסוגל לעשות כלום רק עם גראס אני רואה טלויזיה רק עם גראס אני ישן בלי גראס אני אוכל יותר מידי וגם נכנס לכל מיני מתחים וחרדות של מה יהיה איתי מבחינת חברים ויציאות שבאמת אין לי כל כך את האופציה כבר לצאת מתי שבאלי כי שוב התרחקתי מחברים(חברים אחרים) בגלל הגראס הייתי מעדיף להשאר נגיד בשישי בערב בבית ולדפוק באנגים כל הלילה במקום לצאת ולהוציא את כל הכסף ואז לא יהיה מספיק לגראס.. גם אני לא עובד פשוט אין לי מוטיבציה לכלום יש לי תקווה לעתיד שלי ושאיפות פשוט הקטע הזה שאין חברים ואני לא אחד שימצא עכשיו חבורה חדשה לצאת איתה גם אם הייתי רוצה מי מוצא בגיל הזה כבר אין בלי חברים החיים באמת מאבדים משמעות אין טעם לכלום.. עכשיו כשאני בבסיס(שבוע שבוע) אני מדבר עם אנשים ואחלה ואני אני כמו שאני מכיר את עצמי נורמלי לחלוטין ובגלל שאין גראס בבסיס אז מפרק קופסא ביום(בבית לא נודע כמעט בסיגריות) אני ממש מסתדר בבסיס אבל נגיד שאנשים באים לדבר איתי ולהתחבר יש הרבה פעמים שאני כולי בעצבים שלי ולא מעניין אותי אף אחד חוץ מלצאת לאפטר או לצאת הביתה לשבוע ולהתארגן על גרם...וגם התחילו איתי בנות בבסיס הרבה ואין אני פשוט תקועעע ומלא בעיות שינה נוצרו לי בעיקר בבסיס אני לא מצליח להרדם, בבית גם קצת בעיות נשאר כל הלילה ער מעשן וחורפ בבוקר .. לא יודע כבר מה לעשות אין לי שום דרייב אם היה נגיד חברים אמיתיים אז היה לי מוטיבציה לעשות דברים עכשיו כבר מאוחר מידי אני עדיין באותו מצב לא עבדתי רוב השירות ככה שחייתי על המשכורת של הצבא
ואמא .. נכנסתי למינוס כבד אבל בחודשים האחרונים כי נתנו לי כרטיס עם מסגרת ופשוט התכרעתי על הגראס כל יום קניתי גרם ופירקתי אותו וככה הצטברו 4000 במינוס ומאז המינוס התחלתי לגנוב לאמא שלי כסף אני יודע מטומטם אבל זה חסר שליטה אני לא יכול להיות בלי גראס לא יכול ברור שהיא יודעת על הגראס והכל אבל היא לא מבינה היא תמימה ואין מצב שאני ידאיג אותה לא משנה מה ככה זה באופי שלי לא יכול לפרוק לאמא שלי וכמעט לאפחד אחר עכשיו אני פורק פה אחרי שנים שנים שלא פרקתי בפניי אף אחד אני תמיד חייב להיות קשוח עם לב מאבן גם שיש פעמים שיש לי בכי הוא כבר לא יוצא אני לא יודע אני חושב שהרגלתי את עצמי להיות קר רוח ממש אני לא אוהב להתרגש או להראות חולשה וגם תמיד אני מחפש דברים רעים לראות באינטרנט נגיד סרטונים של מוות או דברים אכזריים כדי ל״חזק״ את עצמי, זה מה שהמוח שלי אומר ... אין לי מושג אם מישהו יבין פה משהו ממה שכתבתי או יקרא בכלל כי זה חתיכת בלאגן כל מה שאשמתי פה לא לפי הסדר של האירועים בכלל ומלא דברים שלא רשמתי שקרו לי שיכלו להשפיע עליי להיות ככה כמו עכשיו זו הייתה פריקה פשוט של כל מה שהחזקתי על עצמי מהתיכון כל מה שעברתי ואיבדתי הכל שמרתי בפנים עם עצמי ניסיתי להתגבר על זה להיות יותר חזק מכולם אבל תכלס יש לי סלע ענקי על הלב ולא שמתי לב לזה כמעט בגלל הבריחה שלי מהמציאות..(גראס)
אני כבר מתחיל לאט לאט לאבד תקווה ולהישקע עוד יותר בעישונים ובפלייסטיישן ובבית... זה מנחם אותי כל פעם מחדש.. המסקנה שלי לגבי עצמי היא שאני לושב שאני אתחיל להיות לא בריא בנפש בגלל זה כי כבר ניהיה בעיות עצבים רציניות ברמה של אני אומר לעצמי שאם מישהו יתגרה בי או משהו אני אהיה מסוגל להרוג אותו תמיד אני מחפש על מה לריב עם כמעט כל אחד שנמצא בחיים שלי חוץ מאלה שמבינים אותי וזה ממש מעטים אולי רק אחד אפילו.. אחחח החיים האלה מייאשים