לפני יותר משנה השתחררתי משירות בגיל 23, אחרי פיקוד בקרבי והתלבטתי מה ללמוד.
ידעתי שאני רוצה מקצוע שאנצל בו את היכולות שלי אבל שיהיה גם רחב אופקים ולא יצמצם אותי לנישה מסוימת. לכן לא בחרתי במדעי המחשב למרות שאני טוב בתכנות ולא הלכתי ללימודי משפטים ו/או כלכלה כי חששתי שזה כללי מדי ולא ייתן לי ידע מעשי מסוים.
חשבתי שבהנדסת תעשייה וניהול אקבל את המענה המתאים, אבל ככל שעובר הזמן אני לא מוצא את עצמי. הממוצע שלי גבוה מאוד ולא זאת הבעיה. יש תחושה תמידית שאני לומד כלום על הכל. הנדסה זה לא וגם ניהול זה לא.
כל יום שעובר אני נהיה מתוסכל יותר. אני מרגיש שאני לא יודע מה אני רוצה מעצמי. או ללכת להייטק ממש או לעזוב את זה וללכת על מקצועות חברתיים. בסוף אני רוצה משהו שיועיל לי לעתיד לתפקידים טובים או ידע שאוכל להיות עצמאי בו ואולי לפתוח עסק משלי.
התסכול הזה כבר נמשך זמן רב מדי ולפעמים יש לי הרגשה שזה כבר לא רק תסכול אלא כבר ממש משפיע על מצב הרוח שלי לרעה לאורך כל היום, כל יום, עד כדי שאנשים, חברים ומשפחה כבר מעירים לי שאני נראה לא טוב ושואלים אם הכל בסדר.
אם מישהו או מישהי מבינים את התסכול והקושי בבחירת הדרך שאני מדבר עליה(בלי קשר דווקא לתעשייה וניהול), שלא יתבייש לענות. אני מחפש פתרון בנרות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות