עברתי התעללויות כל חיי ואני בודדה, האם יש עוד תקווה לאנושות?

היי אני באמת אשמח אם תגיבו לי גם אם זה 2 מילים אני ממש צריכה תמיכה שמישהו שומע אותי שם כי אני נשברתי ואני חייבת לפרוק
כל החיים הייתי בודדה, עברתי בתי ספר, תמיד התעללו בי והציקו לי, אף פעם לא היו לי חברות וגם כשהייתה לי חברה בחטיבה היא גזרה לי את השיער ועשתה עליי חרם.
כמובן שגם ידידם לא היו לי ואף אחד לא היה מסתכל עליי.. הייתי הילדה הטובה שרק מביאה לאחרים להעתיק ממנה שיעורי בית אבל אף אחד לא הזמין אותי אף פעם ליום הולדת או אמר לי בוקר טוב בבוקר
עברתי השפלות קשות בתיכון והייתי ילדת כאפות כמו שאומרים, הייתי בוכה כל לילה ומאחלת לעצמי רק רע.
גם בבית היה נוראי, מכות והתעללות קשה וריבים על כסף ומצב כלכלי לא טוב.. שבעקבותו נשרתי מהצבא..
אני כבר לא בתיכון שנתיים, עובדת בעבודה מסוימת שבה העובדים גם כולם נשואים ומבוגרים ממני ואין בינינו קשר חוץ מקשר של בין קולגות לעבודה..
בחיים לא הלכתי לסרט חוץ מעם אחי הקטן ודודה שלי כמה פעמים
הלכתי לאכול פעם אחת בבית קפה לבד ורק קיבלתי מבטים מכולם איך אני יושבת לבד...
אין לי אף אחד בעולם הזה ואני רק רוצה שמישהו יגיד לי מזל טוב ליום הולדת פעם אחת בחיים שלי!!! חוץ מההורים והדודים שלי אף אחד אפילו לא אמר לי בחיים מזל טוב או זכר שאני קיימת.
גם בגברים אין לי שום דבר, יצאתי לדייט פעמיים בחיי עם 2 גברים ושניהם הסתיימו בלחץ של הגבר לעלות לדירה שלו, ובסוף בהטרדות חוזרות ונשנות בווצאפ...
למה שמישהו יקח מישהי כמוני ברצינות? שבאמת יאהב אותי? שיגיד לי שבוע טוב או ישאל אותי איך עבר היום? הגברים היחידים שהכרתי זה היה מאתר צאטים וגם זה לשאול אותי אם אני חרמנית ובא לי לצאת לצימר ולזרום ללילה ורק גברים מאוד מבוגרים
גבר בן 21-28? לא ירק על מישהי כמוני... אלא אם הוא חסר אופציות ומחפש לילה אחד אז יותר זול לו ללכת אליי מאשר לנערת ליווי הרי.. (אבל בחיים לא שכבתי)
אני רואה בנות שהיו איתי בתיכון, יפהפיות באמת וכל החיים שלהן היו להן חברות, תמיד היו מוקפות, היה להם חבר שנה ואז חבר עוד שנתיים הן לא יודעות מה זה להיות לבד .. ביום הולדת קנה להן בלונים ועוגה ותכשיט והן גם קונות לבן זוג מתנות.. יש להן תמיד עם מי לדבר ולהיות.. אף פעם הן לא לבד בימי הולדת הן הולכות כולן עם מלא חברות לספא ומסעדות וכאלה וטסות גם לחול ואני אפילו לא יודעת מה זה לחגוג יום הולדת..הן לא יודעות מה זה להיות ביום שישי לבד ואני לא זוכרת את הפעם האחרונה שיצאתי לסרט או למסעדה (אולי לפני כמה שנים)
אני כדי שמישהו יקשיב לי אני נכנסת לאתרים אנונימים כמו פה תמיד אומרים לי בואי נדבר על סקס וזה.. לאף אחד לא באמת אכפת ממני ואני לא אישה מספיק טובה כדי לזכות באהבה ושלמישהו באמת יהיה אכפת ממה שעובר עליי
אני מוצאת את ההנאה שלי בחיים רק בחדר כושר וביוגה ובאוכל טעים מדי פעם זה הדבר היחיד שעושה לי טוב אבל אני בחיים לא הייתי בבר ובמועדון ואני מרגישה בת 30 כבר.. שאין מה לעשות זה השישי שלי כל שישי זה לשבת בבית עם ספר ולאכול גלידה.. מבחוץ אני לא נראת ככה כי אני מטופחחת ועושה לייזר וגבות ושומרת על כושר ותזונה וקרמים וכל מה שקשור אבל מבפנים הכל רקוב.. אין כבר טעם להכל
אני בן אדם טוב,תמיד הייתי שם לכל מי שרק רצה ותמיד ירקו עליי, אני כבר איבדתי תקווה באנושות ואין לי שום כוונה להכיר גברים אך איך ממשיכים הלאה?