אין לי חברים ומשפחה, הבעיה בי?

כמו בכותרת אין לי חברים ומשפחה , מגיל קטן ניסיתי להתחבר אל אנשים ותמיד קיבלתי פרצופים התרחקויות ולפעמים אפילו מכות. תמיד הקרבתי ונלחמתי על אנשים שאהבתי שמתי את עצמי בצד ועשיתי הכל בשביל שיהיו מאושרים גם אם זה פוגע בעצמי. הם התרחקו פגעו ודיברו עלי מאחורי הגב. תמיד שלחתי ושיחררתי. אמרתי להם שהם חשובים לי ושאני אעשה הכל בשבילם אבל הם הלכו ושיחקו בי. מאז שאני קטנה לא הכרתי אנשים שישארו איתי כל החיים ויהיו לצידי ושיהיה חברה שלהם ואעשה הכל בשבילם.אולי הגישה שלי לא נכונה בזה שאני מקריבה את עצמי לאנשים אבל זאת אני. אני לא יכולה לשחרר מזה ותמיד אני אוהבת לדאוג ולראות שהכל בסדר עם אנשים שאני אוהבת או אהבתי באותו הזמן.
אני מרגישה ממש לבד אני כל הזמן בבית וכשאני יוצאת למקומות בשביל להיות עם אנשים תמיד אני מקבלת פרצופים ומשפטים לא נעימים. אני לבד המון אין לי את מי לשתף ברגשות שלי כשאני עצובה או כשמשהו עובר עלי או שפשוט בא לי לדבר. אני מרגישה כמו רוח כיאלו אף אחד לא שם לב אלי ושאם אני עצובה לאף אחד לא אכפת ממני. ניסיתי להתחבר שוב ושוב ולא לוותר וגם כשנפגעתי מאנשים נלחמתי עליהם ועל להתחבר לאנשים אחרים.
אני לא תלויה בהם וכשאני רואה שהם לא מעוניינים אני מתרחקת כשאני מקבלת תגובה לא נעימה מהם או התרחקות.
לא מזמינים אותי ולא הזמינו אותי למסיבות של השכבה או של התנועת נוער , רק לאחר כמה שנים אני מרגישה סוג של אשמה שאני אשמה בהכל . אשמה בזה שעשו לי חרם. אשמה שאין לי חברים ומשפחה שתחזק אותי ושתאהב אותי. אשמה בהכל. אני מרגישה ממש לבד כל יום וזה כואב לי. לפעמים אני כבר אדישה וכבר לא אכפת לי.
אני מרגישה שלעולם לא אמצא אנשים שהם יהיו חברים טובים ויהיו לצידי ויאהבו אותי וילחמו עלי כמו שאני עשיתי בשביל כולם. אני מרגישה שלא תהיה לי זוגיות בחיים כי אם אין לי חברים אז למה שתהיה לי זוגיות? אין מרגישה שתמיד עד שאמות אהיה לבד כל החיים. אני מרגישה נורא ולאף אחד לא אכפת ממני .
אני אשמה בהכל? נמאס לי מהמצב , נמאס לי מאנשים נמאס לי לסמוך ולהתאכזב וששוב יתרחקו ממני. הבעיה בי? אני ממש נוראית? אני לא חברה טובה?
אני כבר לא סומכת על אנשים . אני לא חושבת שאנשים הם אנשים טובים. אני לא חושבת שאנשים נשארים לכל החיים. אני מעדיפה להמשיך להיות בלתי נראת עד שאהיה זקנה ואמות. כנראה שתמיד אהיה שנואה על אנשים למרות שאני משתדלת ומנסה להיות חברה טובה . אני מרגישה שהרחקתי את עצמי מעצמי, ששמתי את עצמי בצד בשביל אותם אנשים.
מרגישה פגועה. עלובה. ונוראית.