שלום רב. קצת על עצמי , אני סוטודנט שנה שנייה באחת האוניברסיטאות הגדולות והמבוקשות בארץ בתואר די מבוקש ולא קל. ואין לי חברים באוניברסיטה. אין לי אף אחד. אפילו לא בנאדם אחד שזוכר אותי או מכיר אותי. מאז ומתמיד הייתה לי קצת חרדה חברתית וקושי חברתי, אך בכל זאת גם בבית ספר וגם בצבא כן היו לי חברים וכן איכשהו הסתדרתי. בשנה הראשונה היה לי קשה גם מבחינה לימודית, וגם עבר עלי איזשהו משבר שלא קשור לאוניברסיטה וקצת גרם לי לא כלכך להגיע הרבה פיזית ללימודים בסמסטר הראשון. לא הייתי לגמרי בתוך הלימודים עד הסוף אך בכל זאת המשכחתי ולא פרשתי. הייתי בתוך מין בועה אפשר להגיד ופשוט לא יצרתי שום אנטרקציה עם אף אחד. הגעתי למצב שאין לי מושג אך זה הגיע לזה אבל אני יודע שבסופו של דבר אני זה שיצרתי אותו במו ידי. הגעתי למצב שאני בודד בהפסקות, מעביר ימים שלמים לבד בלי לדבר עם אף אחד, מרגיש שכולם חושבים בכיתה שאני מוזר, מרגיש שאני בחרדה בכלל לפנות למישהו ולהתחיל לדבר איתו. אפילו עצם החרדה מזה שאני יודע שאני לבד וזה שאני יודע שנכנסתי למין מעגל קסמים כזה שתוקע אותי לבד גורם לי לא להגיע כבר לחלק מהשיעורים כי אני מרגיש פשוט חרדה ברגע שאני נכנס לכיתה.
אני פשוט כבר עובר עצות כי מצד אחד אני מאוד רוצה כן לעשות את התואר ולהתגבר, ואני ממש נלחם על זה באופן יומיומי ומצד שני אני מרגיש שאני כבר לא יכול לסבול עוד שם ופשוט בא לי לברוח ולא לחזור לאוניברסיטה לאנשים שם והכל.
מה לעזאזל אני יכול עוד לעשות?. אני ידגיש שמאוד קשה לי הפנייה הראשונית לאנשים, אבל ברגע שדיברתי איתם כמה פעמים והצלחתי את הפעם הראשונה, אני כן די תקשורתי ומצליח לזרום.
תודה לכל מי שקרא וסליחה על החפירה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות