קודם כל חשוב לי לציין שאני לא תומך טרור, לא אנטי ציוני, לא גזען ובטח שלא אוהב ערבים.
אבל בשנה האחרונה עולות בי המון תהיות על זיקתי למדינה. האם כל המאמץ, כל הסבל שנגרם בדרך וכל המלחמות, האם הכל היה שווה בשביל שתוקם מדינה בשם "ישראל"?
רק בשביל שקבוצות שונות מכל העולם, שהדבר היחיד משותף בניהן הוא הספר שאליו הם סוגדים ואב קדמון בשם אברהם יוכלו לחיות ביחד.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שההגירה שלה מתקיימת על בסיס דתי, לא האם המועמד להגירה יכול לתרום למדינה. בן אדם יכול להיות עבריין אבל אם יש לו סבתא יהודיה אז הוא זכאי לאזרחות, ולעומת זאת מדען שיכול לתרום רבות לכלכלת המדינה יצטרך לעבוד פי עשר יותר קשה מאיזה הומלס ממולדובה, בגלל שאין לו אב קדמון יהודי.
המדינה גם משלמת לעולים כדי לבוא, מה שעוד יותר מעיק על הכלכלה פה.
אתם יכולים לדמיין מצב שבו ארה"ב תשלם לכל נוצרי בעולם שיבוא אליהם? רק תדמיינו מה יהיה שם.
בישראל של 2020 אני מרגיש מיעוט. אני אשכנזי, מילה שהפכה להיות מושא ללעג וכינוי גנאי.
אני לא אוהב לצעוק, לא אוהב לריב, לא אוהב לקלל ולא אוהב לשים מוזיקה בכל רם, ופשוט מרגיש שאין לי זכות קיום. אנשים תמיד אומרים לי שאני נחמד מדי, שאני לא עומד על שלי ושמנצלים וינצלו את זה כדי "לדרוך" עליי. איך אני יכול לרצות לגור במדינה שמרגישה כמו שדה קרב?!
אני פשוט לא מתרגש ביום העצמאות יותר, ומעלה גיחוך כשאני שומע את השיר הפתטי "שבט אחים ואחיות".
שוטפים לנו את המוח בציונות בגן ובבית הספר, אבל לא מספרים שגרשו מפה 700,000 ערבים בקום המדינה.
ובשביל מה?! בשביל שתוקם מדינה הסחלה והבבונים שנהיינו?! בשביל שמליון רוסים שהקשר שלהם ליהדות הוא כמו הקשר שלי לדינוזאורים יוכלו לבוא לפה ולהנות מסל קליטה? בשביל שנבכה ביחד בזמן המבצעים בעזה, ואחרי שבועיים נדקור אחד את השני בגלל חנייה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות