אחרי ריב עם ההורים אני מרגיש זבל עם מי שאני. איך אפשר להשתנות נפשית?

היי לכולם.
אז אני וההורים הגענו לדיל שאני משפץ דירה ישנה שהיא בבעולתם ואף אחד לא משתמש בה כיום. ובתמורה אני אגור שם לתקופת זמן בלתי מוגבלת..אלא אם כן ארצה לצאת. (היה אמור להיות חוזה. נגיע לזה)
היום לאחר ריב ענקי בנינו על התנהלות מסוימת בשיפוץ הדירה. אני נמצא בסערת רגשות. אני נקרע מבפנים.
בעיקרון. כול מה שההורים שלי אמרו הוא נכון וזה צובט לי בלב וקורע אותי מבפנים.

בשנה האחרונה עברתי לגור לבד. לא יכולתי לגור עם ההורים (אמא שלי, אבא שלי החורג ואחותי למחצה) בגלל שלא היה לי חדר בבית עשור שלם. בנוסף לאחותי ואבא שלי החורג יש סכרת. וכשהם צריכים שירותים הם צריכים דחוף.
גם לי יש בעיות בקיבה וגם לי יש בעיות שירותים.
יום אחד אבא שלי החורג פשוט צרח עלי ועשה טרור על זה שישבתי בשירותים והוא גם היה צריך.. סיפור שלם. נאלצתי לעזוב את הבית ולעבור לגור עם אבא שלי הביולוגי.
שרדתי איתו 3 חודשים. היה לי חדר אצלו. (בית של שתי חדרים) אבל ההתייחסות הכללית שלו כלפי היא שונה ומעצבנת ממה שאני מכיר. הוא מציק ומתעניין יותר מדי. שואל כול דבר ומתערב יתר על המידה. לא יכולתי.
ביקשתי עזרה מאבא שלי החורג פיתרון.
והגענו לפיתרון של שכירת דירה.
אני גר כרגע מעל ההורים בשכירות. והם עוזרים לי עם כביסה, ואוכל כול שבוע. ודברים נוספים שאני צריך ודואג עליהם.

כעת לאחר ריב גדול הלילה שהיה לנו (יום רביעי) אני פשוט.. אין לי כוחות נפשיים.
היה לנו ריב לגבי הדירה החדשה לגבי איזה שטות שהציקה לי וזה התגלגל כמו כדור שלג.
ומתברר שאני על פי ההורים:
נצלן, קמצן, חוצפן ולא יודע להגיד תודה וסליחה על דברים שנותנים לי.
אני אפילו לא מתנגד לדברים האלה. כי כן זה אני.

אני נצלן כי אני מפחד למות. אני לא יודע להסתדר לבד. (כן. אני יודע שאתם חושבים שהגיע הזמן שאסתדר לבד..)

כן אני קמצן. כסף מאוד מדאיג אותי. מאז ומתמיד. מפחידה אותי המחשבה שאני אהיה במינוס ולא אשרוד ואחיה ברחוב ללא כסף.

כן אני חוצפן. אני אומר הרבה פעמים מה שאני חושב. למרות שאני בהחלט שומר בלב הרבה יותר.

כן. אני לא אומר תודה וסליחה. כשאחרים לא עושים את זה (אבא שלי החורג) זה תקין. אבל כשאני לא אומר... לא...
מצטער. אני מכיר את המילים האלה מול אנשים שאתה עובד איתם ואנשים ברחוב.
לא אנשים שגרים איתך בבית ובגללם אתה נמצא בחרדות קיומיות עם פחד האם תחיה יום הבא (מקרים אחרים כמובן)

כן אני כול הדברים האלה. וכנראה אני זבל של בן אדם ואני יכול להסתדר רק בדירה לבד ללא שותפים או ללא הורים.
שלדעתי. אין בזה רע.
אבל עכשיו לאחר השיחה שלנו אני מרגיש שכול הדברים האלה נכונים ושאני פשוט אדם נורא! ואני כבר ממוטט נפשית ואני לא יכול לקרוס. אין לי אופציה כזאת.
קמצן אני אמשיך להיות. כי עכשיו אני כן אעבור לאותה דירה חדשה. אך מעכשיו ההורים לא יעזרו לי. לא יעברו לי לעשות קניות ולא יעשו לי כביסה. נכון שאני לא אשלם שכר דירה. אבל אני בטוח שזה יהיה שווה ערך לאותה כמות כסף על מנת לשרוד.
אבל כול השאר..
מה אתם ממליצים לי לעשות? איך אני יכול לשנות את מי שאני?
כן. אני מבין שזה תהליך..