יש פה כאלו שניתקו לחלוטין קשר עם המשפחה? איך זה?

היי,
אני גר עם שותפים בעיר אחרת מההורים ואחים ואחיות.
שני ההורים שלי התעללו בי מינית, פיזית, כלכלית, רגשית ומילולית ואולי עוד דרכים שאין לי כרגע הגדרה אליהם.
אני מעל 10 שנות טיפולים אינטנסיביים ולפחות 300-400 אלף שקל (כסף שלי בלבד) להוציא ממני את כל הרוע והדברים הלא טובים שהם הכניסו לתוכי.
לכל אח ואחות יש איזהשהם בעיות כאלו ואחרות ברמות חומרה משתנות מאח שלגמרי משונה ומוזר ועד לאח ש"רק" עם חרדות קשות ומשונה קצת.
אבא שלי הוא ממש עבריין מין ואדם מאד רע ואכזר, אמא שלי לא עד כדי כך, "רק" רעה מאד ומתעללת.
השאלה היא - אני כל הזמן רוצה להרגיש שאני יכול לנתק מהם קשר לחלוטין, אפילו ברמה הרגשית אני מתכוון.
כבר שנתיים בערך שאני בכלל לא בקשר עם אף אחד מהמשפחה, אבל רגשית יש לי כל מיני חיבורים.
כשאני שואל את עצמי למה אתה לא יכול להתנתק טוטאלית, סופית, לא להרגיש שום חיבור, מגיעים אלי התשובות הבאות -
1. בכל זאת זה ההורים שלך שהולידו אותך, בלעדיהם לא היית בכלל קיים, ולכן אתה חייב להם כל מיני דברים (אני לא אומר שזה או תשובות אחרות נכונות, זה פשוט מה שהראש שלי אומר, אני מבין שזה דברים לא נכונים בהכרח)
2. בלי שום משפחה לא יהיה לך בכלל משהו ליפול עליו אם תצטרך, למשל אם יהיה לך סרטן או איזה מחלה, אז אולי הם יעזרו לך (לא שהם אי פעם עזרו לי במשהו כלכלי, וההפך - ניסו לקחת ממני כספים בכל מיני דרכים, למרות שלא חסר להם כסף בשום צורה)
3. יש איזה חיבור, אין מה לעשות, ופשוט אסור לך לנתק אותו לגמרי
4. יש את ה"כבוד" שאתה חלק מהקהילה שההורים שלך נמצאים בה ואם תתנתק מהם תתנתק גם מהקהילה כי בלי הקשר להורים אין לך באמת קשר לקהילה, זה כאילו בא ביחד
5. אתה פשוט חייב להשאר איתם בקשר, זה איכשהו חלק מההגדרה שלך, אתה לא בן אדם בלעדיהם
6. אני רוצה את החיבור כי אולי באופן מאד תאורטי אהיה לבד והם יהיו היחידים שיעזרו / יתמכו / יתנו לי תשומת לב או עזרה נפשית (זה בכלל לא נכון אבל זה בכל זאת מה שהמח שלי אומר)
7. להיות איתם בקשר משאיר אותי במסכנות שהם נמצאים בתוכה ואז יש לי תירוצים גם להיות מסכן ולא פעיל / מלא חיים / מלא שמחה / מחובר לעצמי. זה כמו תירוץ לעצמי לא להיות הכי פעיל, מוצלח, פועל ועושה כל מיני דברים


אז זה מה שהמח שלי פולט - כל מיני קשקושים והבלים. אני לא אומר שמשהו מכל זה נכון.
אבל אחרי שאני אומר את זה, אני מבין שרגשית אני לא אמור להיות איתם בקשר, אך בכל זאת, במישור הפרקטי, יש כאן כאלו שאשכרה ניתקו כל קשר עם ההורים והאחים והאחיות ופשוט לא בקשר עם אף אחד למשך שנים / כל החיים?
איך נראים כאלו חיים? זה לא לבד כזה להיות בלי שום משפחה גרעינית? זה לא כמו רק לשם הדוגמא ניצולי שואה שהגיעו לארץ בלי שום משפחה וככה הם חיו? אין בזה סוג של משהו ממש מטורף ולא טוב?