פעם הייתי הרבה יותר חסרת ביטחון אבל תמיד הייתי כזאת שביישנית ואז נפתחת וכל מי שמכיר אותי באמת אומר שאני ממש מצחיקה, משוגעת וחברותית ושכיף להיות איתי. כן יש לי בעיות כמו שקצת קשה לי עם אינטימיות ולהראות/שמראים לי חיבה ואהבה אבל אני מנסה לעבוד על זה. לא סיימתי בית ספר כי ברוב שנות נעוריי ביליתי באשפוזים (שזה קשרים חבריים ממש אינטנסיביים ויש מכנה משותף גדול) אז אני כן חושבת שקשה לי ליצור חברויות במקומות לגיטימיים. אני כן יכולה לדבר עם אנשים זרים ושהשיחה תזרום אבל אין לי מושג איך להמשיך את זה מעבר. כאילו אני יכולה לבקש אינסטגרם/שהם מבקשים ואז קצת מדברים אבל זה אף פעם לא נהיית חברות חזקה כזאת שיציעו לי לצאת ולהיפגש מעבר. וגם אם נפגשים זה רק כמה פעמים ואז זה מפסיק. נגיד בעבודה הכרתי כמו בנות וכן הייתי קוראת להן חברות ואנחנו מדברות כל הזמן בעבודה, נפגשתי עם כמה מהן מחוץ לעבודה איזה 3 פעמים ועכשיו שאנחנו מדברות על לקבוע זה אף פעם לא יוצא לפועל ולא מדברות באינסטגרם על בסיס יומי (למרות שהן כן מדברות ביניהן על בסיס יומי). אני כאילו חלק מ"החברה" אבל תמיד מרגישה בחוץ. אני מרגישה כאילו אני צריכה לשמוע את האישור הזה שאני חלק ושאני חברה שלהם. כאילו חשוב לי לשמוע את החיים שלי/ אני אוהבת אותך ושאנחנו חברות כדי לדעת שאני רצויה (שזה גם משהו שאני צריכה לעבוד עליו). וזה מבאס אותי כי באלי להרגיש סך הכל נורמלית ורגילה ואני מקנאה שכל כך קל להם ולאחרים להתחבר אחד לשני ואצלי זה לא ככה ואני לא מבינה למה ואיך לשנות את זה.. באלי להיות כזו שכולם מתחברים אליה ממש מהר ושאוהבים אותה ולהרגיש רצויה ולא להיות בודדה יותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות