לפני שנתיים בערך עברתי אונס על ידי האקס שלי, הדחקתי את החוויה הזו משהו כמו חצי שנה, ורק אז פתחתי את העניין בטיפול, לאחר מכן התחלתי לפתוח גם מול אנשים אחרים כמו בן הזוג שלי כרגע, וחברים.
בעקבות סיפור האונס באילת חזרתי קצת אחורה רגשית, והיה לי מאוד קשה, הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו כדי לעזור אבל פחדתי.
בסופו של דבר אזרתי אומץ ללכת להפגנה יחד עם בן הזוג שלי שמאוד תמך בי.
כשהיינו בהפגנה חברה טובה שלי התקשרה אלי ושאלה איפה אני ומה אני עושה היום, סיפרתי לה שאני בהפגנה, והיא שאלה אם היא יכולה להצטרף, לא כל כך רציתי שהיא תצטרף כי הייתי במצב רגשי לא משהו, אבל שמתי את הרגשות שלי בצד כי ידעתי שחשוב שיבואו אנשים.
אז היא הצטרפה, ובמהלך כל ההפגנה היא לא הפסיקה רק לדבר על מה שעבר עליה השבוע ולצחוק, אחרי זה היא דיברה עם עוד חברים שלה שהיו באזור והם גם כן הצטרפו, וכל הדבר הזה הפך למפגש חברתי אחד גדול.
באיזשהו שלב לא הייתי מסוגלת יותר וחתכתי משם עם בן זוג שלי, חברה שלי התעקשה ללוות אותנו, והתחילה לדבר על כמה כיף (!) היה בהפגנה ואיזה יופי שאנחנו עושים דברים כאלה משמעותיים ביחד.
יש לציין שבתור חברה טובה שיתפתי אותה הרבה בהתמודדות שלי עם האונס שעברתי, והיא יודעת כמה הנושא חשוב לי.
מאז קצת קשה לי לדבר איתה, אני מניחה שאני מגזימה ושהיא סתם קצת ילדותית אבל אני לא מצליחה להתגבר על זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025