היי,
אז אני חושב לעצמי - כמה חברי נפש א-מ-י-ת-י-י-ם יש לי, שאני באמת אוהב אותם והם אוהבים אותי ואני יכול לסמוך עליהם במאה אחוז ולדעת שתמיד יהיו איתי ולספר להם הכל ולהרגיש שהם חלק מהנפש שלי לחלוטין.
אז היה לי אחד כזה בתיכון, אבל הוא נפטר בצבא ממחלה קשה :( :( :( :( :(
שני ההורים שלי הם עם מחלות נפשיות קשות מאד והתעללו בי ובשאר האחים והאחיות בכל סוגי ההתעללות האפשריים אז מן הסתם איתם אני לא מרגיש את זה...
יש לי אחים ואחיות כאמור אך לכל אחד יש בעיות מסוגים כאלו ואחרים וגם איתם אני לא מרגיש את זה ולצערי אני גם לא יכול לסמוך עליהם לבנות כזה קשר.
יש לי חבר אחד ממש טוב, אבל לא הייתי מגדיר אותו כמו ההגדרה למעלה, אולי שלב אחד לפני.
יש לי עוד כמה חברים, אך הם נניח שלב אחד לפני החבר הממש טוב, כמו ידידים-חברים.
אז אם נסכם:
חבר נפש אמיתי אמיתי אמיתי: 0
חבר ממש טוב: 1
ידיד-חבר: 3
ח'ברה: עוד כמה (יש עוד כמה מכל מיני מסגרות שאני יכול לדבר איתם ובאופן תאורטי גם לעשות איתם דברים וכדומה, אבל לא הייתי מגדיר אותם אפילו כידידים-חברים).
אז השאלה שלי - איך אני "ביחס" לעולם? זה נדיר או שהרבה כמוני לצערנו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות