חושד שגיסתי מתעללת בבנה, מה לעשות?

שלום רב,

ראשית כל אבקש לא לפנות למשטרה ולא לפרסם בפייסבוק. מ-2 סיבות: 1) שזהו חשד, וחשד בלבד, ו-2) שאם יש או אין דברים בגו, אני מפחד שהמשפחה שלי "תשרוף" אותי על עצם זה שפניתי לעזרה. איך אומרים לי במשפחה: "את הכביסה המלוכלכת תכבס בבית".

אחי התחתן עם עובדת זרה המצויה בתהליכים לקבל שהייה קבועה בארץ. נולד להם ילד בטעות, והיא לא רצתה בכלל ילד וגם לא כשירה לדעתי לגדל ילד, ונכון להיום מי שמגדלים את הילד הם ההורים שלי. אמא של הילד לא מסוגלת לטפל בו כמעט בכלל (זה לפי מה שההורים שלי אומרים) ואחי מתעקש שלא למסור את הילד למשפחת אומנה, אבל אני חושב שיש דברים מעבר לרק דכאון אחרי לידה.

הרבה פעמים ההורים שלי מתארים סיטואציות שבהן הם כבולים לטיפול הנכד, כמו למשל כאשר ההורים שלי יוצאים מהבית הם מקבלים שלל שיחות מאחי ואשתו לחזור ולטפל בילד, כי הוא "נחבל בראש" או כל מיני סיטואציות אחרות (לא בטוחים אם נתנו לו את האוכל הנכון - WTF??, וכו'). אחי רוצה לגדל את הילד ולטפל בו אך לצד זה אשתו מכשילה אותו ואת עצמה ומכריחה את כולם לקרקר סביבה ולטפל בילד. עול הטיפול בילד נופל על ההורים שלי, מבוגרים, מובטלי קורונה, ואנשים שהחיים לא ממש היטיבו עמם.

אני דואג לבריאותם הפיזית והנפשית של הוריי שמצד אחד לא רוצים שהנכד יילקח למשפחת אומנה, ומצד שני, בשניה הראשונה שהוריי ימותו לא יהיה מי שיטפל בילד והוא יוזנח ואז כבר לא תהיה לילד ברירה אלא ללכת למשפחת אומנה. כששמעתי מהוריי את התנהלותה של גיסתי כלפי הילד הצעתי שאפנה לרווחה ואבא שלי "איים" (בואו, לא באמת מאיים עליי אבל בכל זאת) "אם מישהו יגע בשערה משערות ראשו של הילד המסכן הזה וגם אם זה אתה אני ארצח אותך". מתוך רחמים על אבא שלי אני לא פונה למשטרה או לרווחה אבל אני סבור בשלב כזה או אחר שהשכנים יעשו את זה או אולי הגננת של הילד, או קצינת ביקור סדיר כשהוא יידרש להגיע לגן חובה, אבל עד אז הוא יספוג בטח הרבה חרא בחייו הקצרים מאוד.

ההורים שלי מספרים שיותר משהם מפחדים שהילד יילקח למשפחת אומנה, הם מפחדים שהאמא תגורש מהארץ ויחד איתה יגורש הילד, ובמדינת מוצאה של האמא אין מי שידאג לו אפילו פי כמה ולכן הם מעדיפים שהילד יהיה נטל עליהם עד יומם האחרון מאשר שהוא ימצא את עצמו בחורבות בלי מזון ובלי תנאים מינמליים שכאן הוא מקבל מעבר למינמלי. הם נקשרו לילד ואינם מסוגלים להפרד ממנו ואם צריך גם לקחת אותו לבית חולים ב-4 בבוקר הם יסעו בשיא העייפות בשבילו, ויעשו עבור הילד כל מה שההורים הביולוגיים שלו לא יעשו עבורו. המחיר הזה כבד מנשוא עבורם וגם גורם לקרעים ביחסים ביניהם, בין אמא שלי ששואפת לנסות "לשקם" את אשתו של אחי ולעזור לה לגדל את הילד לבין אבא שלי ששואף לוותר עליה כי היא מקרה אבוד ואין מה לשקם ופשוט לגדל את הילד דה פקטו למרות שמבחינה חוקית ומבחינת ההצגה שנעשית לעולם החיצון הילד מטופל על ידי הוריו (מה גם שזה מקנה לאשתו של אחי המשך שהייה בארץ). אני יודע חד משמעית שאחי ואשתו אינם כשירים לגדל ילד ואינם מסוגלים לכך אבל אני גם דואג להורים שלי ואני יודע שלמרות שהם מסוגלים לדאוג לילד (זה מה שהם עושים כרגע) באיזשהו שלב הם יתנדפו מהעולם ולא יהיה מי שידאג לו. אני לא אוכל לקחת אותו תחת חסותי (אני לא מעוניין בילדים), ואין לנו בני משפחה אחרים שירצו. אבל רחמים על הנשמה האומללה.

האם עליי "לפחד" מהמשפחה ולשתוק (פחות מפחד, יותר מרחם), ולתת למישהו אחר מבחוץ לעשות את העבודה, או שאני זה שצריך להתערב ולהציל אותו? אני תמיד מנסה להשתיק לעצמי את המצפון עם "עדיף לך לא להתלכלך, גם ככה עוד כמה שנים הוא ילך לגן והסיוט שלו ייגמר". כמו כן אני יודע חד משמעית שמרגע שאני עושה צעד כזה, אני יותר לא אוכל להיות בקשר עם ההורים שלי, וזה די כואב לי.

האם יש קו אנונימי שאפשר לדווח אליו?