היי, אני בחור בן 24 והיתה לי חברה בת 22, אני הייתי האהבה הראשונה שלה והיא הרגישה איתי פשוט מאושרת..
לצערי אני לא הרגשתי אותו דבר, אני בחור קצת בעיתי שתמיד מסתכל על החסרונות במקום על היתרונות, היו לה המון יתרונות, בין אם החיצוניות שלה, ובין אם הנאמנות ונתינת האהבה .. והפריעו לי החוסר אינטליגנציה שלה וחכמת חיים, ילדותיות וכל מה שקשור לזה..
התרגלתי אליה נורא, מאוד נמשכתי אליה ובאמת שהיה לנו כיף .. וכנראה שהתרגלתי לזה.
הרגשתי בסופו של דבר שזה לא בריא, ואני לא אמור לחשוב על דברים רעים כלפיה וכנראה שאני פשוט לא אוהב אותה כמו שהיא אותי והחלטתי לחתוך את זה..,
היא לקחה את זה נורא קשה, היא התחננה שנשאר ביחד ושנחזור, ואני תמיד סירבתי .
עכשיו כחודשיים אחרי כבר יש לה חבר חדש, היא מאושרת והמשיכה הלאה בחיים שלה.
ושאני מסתכל על זה עכשיו מהצד אני מרגיש שאולי פספסתי, אולי הייתי ביקורתי מדי ובררן מדי ועשיתי טעות..
אני נוטה לקחת החלטות מאוד גרועות לאורך כל החיים שלי ואני פוחד גם שזאת היתה אחת מהם.
התייעצתי עם המון, חלק אמרו לי שאם היית אוהב אותה באמת לא היית מוותר עליה וגם אם אני יאהב מישהי באמת לא אסתכל על החסרונות שלה.
ויש כאלה שאמרו שהפסדתי..
מה שאני כן יודע עכשיו זה שכואב לי, מרגיש פספוס גדול, שאני רואה אותה עם חבר חדש בזמן שאני כרגע בלי אף אחת.. "הגלגל התהפך" אני באמת מאחל לה אושר, היא בחורה מדהימה..
אבל אני אוכל את עצמי שטעיתי. האם זה טבעי? והאם אני באמת רוצה אותה חזרה או שזה רק בגלל שהיא פתאום לא שלי?
תודה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות