כן
הסיפור הוא כזה. אני לומד באוניברסיטה בחוג קטן יחסית. הקורסים הם עם עוד חוגים בפקולטה, אבל בחוג שלי מדובר בערך ב-7-8 אנשים (ככה שבניגוד לחוגים אחרים באוניברסיטה, אנחנו יחסים "מגובשים"). אחד מהבנים מתחתן עוד חודש וחצי - כולם מתכוונים ללכת, חוץ מאחת.
אני לא אוהב את הבן אדם הזה בכלל. נדיר שאני מגיע למצב שאני ממש סולד בצורה חזקה כל כך מהתנהגות של מישהו, אבל הוא מקרה יוצא דופן. הוא מלכלך על אנשים מאחורי הגב שלהם, הוא גס רוח, אנוכי, גזען, והיו מקרים שהוא דיבר אליי בצורה מאוד לא יפה.
על פניו, נראה כאן כאילו אין מקום להתלבטות. העניין הוא כזה - היחסים עכשיו בינינו רגועים יחסית, לא קרה איזה משהו מיוחד - ואין לנו מנוס אלא להיות אחד בחברתו של השני. אני יודע שלא מגיע לו שאגיע לחתונה שלו, ואין שום סיבה שאכבד אותו ואביא לו מתנה. הוא לא תופס את זה ככה, הוא איכשהו מרגיש שמה שהוא עושה ראוי תמיד לשכוח, ולפי הפרשנות שלו הכול "סתם". לא מעט פעמים אמרתי לו מה שאני חושב עליו בפנים - לא שמרתי את זה לעצמי. ועדיין יש בו ציפייה.
הציפייה שלו לא כל כך מעניינת אותי, אלא ההשלכה של ההחלטה לא להגיע לחתונה. אם אני רוצה או לא רוצה, החלטה לא להגיע היא אמירה מאוד ישירה (ואולי אף פוגעת), שאין לה יותר מדי אפשרות לפרשנות. יש לי עוד יותר משנה לבלות במחיצת הסטודנט הזה, ואני מתלבט האם ללכת עם הצדק, ובשום פנים ואופן לא לבוא; או לוותר על העניין הזה, לא להיות צודק, לוותר על העיקרון, ולבוא לחתונה שלו, למרות שאני סולד מהבן אדם, בשביל שנת השקט הזו. אני לא מצליח לחשוב מה עדיף...
אי אפשר למצוא תירוץ טוב לא להגיע, כי הוא הודיע על התאריך חודשים מראש. לדעתי כל תירוץ יהיה דינו כפשוט לא להגיע...
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025