גדלתי ומיזה 22 שאני עדיין כאן..עדיין עומד על הרגליים , אוכל, שותה , הולך לשירותים, מתקלח , מתלבש וכל זה בכוחות עצמי .. לעומת אנשים אחרים שקשה להם פי 1000 ממני , זרוקים ברחוב , לא מסוגלים לתפקד.. יגידו לי שאני מתלונן סתם , סמרטוט ועוד המון טענות ששמעתי ב-22 שנים האלה.. אבל לא אכפת לי.. אני רושם את הפוסט הזה ופשוט בוכה כי נשבר לי כבר..נשבר לי את כל מה שחוויתי עד עכשיו , התסכול בעקבות החברים הטובים שהחליטו להתאבד כי הם שונים פירק אותי.. אני אמנם לא חושב על התאבדות כדרך למציאת פתרון הבעיה וכן מתפקד בחיי היום יום אבל עם הרבה משקל שיושב עליי.. נמאס לי מחצי שכמעט כל המשפחה שלי הלכה לעולמה, חלק בגלל רשלנות רפואית והשאר מסיבות אחרות.. אני אחד קצת שונה שלא מתחבר לכל אחד, יש לי השקפות עולם משונות ושונות ואפילו מצאתי מחנה משותף עם הטבעונים בגלל שהם שונים.. מצאתי ביניהם אנשים חמים וטובים.. אני תמיד מתחבר לאנשים מאוד ספציפיים שלא שופטים אותי.. אלה רואים בכל אחד את המיוחדות והטוב שלו..כואב לי הלב כבר להיות בקרבת אנשים שדואגים רק לתחת של עצמם , לאחרונה אפילו הפסקתי לדבר לגמרי עם אנשים.. הלב נשבר לרסיסים וכואב לי לראות את המציאות הקרה הזו שאני חיי בה.. אין לי עם מי באמת לדבר על כל מני דברים,כואב לי עד כדי כך שחלק מן הדברים אני אפילו לא יכול להוציא החוצה.. חסרים לי השנים האלה שבהם הייתה עוד שמחה כלשהי בחיים שלי.. הכוח הולך ואוזל ולמרות שאני רק בן 22 אני מרגיש שכולם מסביבי צבועים וחסרים לי אותם האנשים שפשוט יהיה אפשר לדבר איתם נורמאלי.. קשה לי לכתוב את הפוסט הזה.. פשוט קשה.. אני חושב שגם בלבכות אין שום דבר פסול כי טוב להוציא את זה גם אם זה באתר באינטרנט.. למה כולם קרים כל כך .. למה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות