רוצה כבר ילדים בכל מאודי - אבל בעלי עדיין לא מרגיש מוכן. מה לעשות?

אנחנו עוד צעירים ו"השעון שמתקתק" עדיין לא קרוב ללהגיע לנקודה קריטית, אז אני מנסה לתת לו את הזמן ולהיות סבלנית אבל אני פשוט מאבדת את דעתי!! רק חושבת על תינוקות והריון כל היום, בוכה ובדיכאון כל פעם שמקבלת וסת מידיעה שאנחנו אפילו לא התחלנו לנסות עדיין, סובלת וכואבת מכל חברה שמודיעה שמתחילה לנסות או שכבר בהריון (אל תדאגו אני גם מאוד שמחה בשבילן, עם כל הקנאה), ולאחרונה גם מתחילה לכעוס עליו ולפתח רגשות טינה למרות שאני יודעת שזו לא אשמתו ושזה הדבר האחראי והנכון לחכות אם הוא מרגיש שהוא לא מוכן עדיין. אני לא שולטת בזה!!! פשוט כועסת ועצובה כל הזמן... לא בדיוק אישה שהייתם רוצים להביא איתה ילדים.

מה לעשות חוץ מלבקר את האחיין המתוק שלי כל הזמן כדי להרגיע קצת את ההיסטריה?? אני באמת מרגישה שאני לא שמחה יותר בגלל זה, ואני רק מחכה שהוא יהיה מוכן כבר (רק כדי לסבר את האוזן אנחנו נשואים שנתיים, ויחד חמש שנים. זוגיות אוהבת, טובה ויציבה, שנינו אחרי תואר ועובדים, וגרים בדירה בבעלותנו - לכאורה כל מה שצריך כבסיס לבניית משפחה). יש לי תחביבים ועיסוקים אחרים, ואני מנסה להעסיק את עצמי, אבל יש גבול לכמה שאני מצליחה ובשאר הזמן אני באמת אומללה... אשמח לשמוע בעיקר מנשים שנמצאות במצב שלי, איך התמודדתן? מה עשיתן עם כל הרגשות העוצמתיים האלה?