איך אפשר לעזוב את הבית?

ארזתי במזוודה את כל הדברים החשובים שלי ובאתי לצאת החוצה חברה שלי חיכתה לי..מיד התחרטתי וביטלתי איתה.
לא מסוגלת לעזוב את הבית קשה לי אני מרגישה שבא לי למות שאני כבר לא יכולה יותר שקשה לי מידי שזה גדול עלי ושאין לי כוחות לזה יותר, המשפחה שלי לא מקבלת אותי שאני יוצאת עם נשים הם לא מקבלים ולא מסכימים להכניס הביתה אסור לי אפילו לדבר עם האחים שלי על זה כן יש לנו הרבה רגעים של צחוק וכיף ושמח בבית וכן הם דואגים לי וקונים לי דברים ורוצים שיהיה לי טוב אבל בכל זה יש רע וכאב שאני כבר לא יודעת מה יותר עדיף לפעמים אני חושבת פשוט להתחתן עם גבר ולסיים עם זה בשביל להימנע מהחרדה. הם ביקשו ממני להסתיר את זה שאף אחד לא ידע...אבל מה יהיה בעתיד? אסתיר כל החיים את עצמי בשבילם? מי תרצה להיות איתי בזוגיות כזאת?
אני מרגישה שאני מתה מבפנים שבכל פעם שאני מנסה לעזוב אני נתקפת חרדה ובא לי להקיא שאני בורחת ולא יכולה להתמודד מול זה..שנים שאני מנסה לצאת מהבית וסוף סוף להיות מאושרת ולחיות את החיים שלי לצד בת זוג ושוב בכל פעם בורחת ומסתתרת. אני רוצה להיות מאושרת ולבנות משפחה ולאהוב וההורים מתנגדים ומסתירים אותי רוצים שבעתיד אתחתן ואביא ילדים עם גבר ושבנתיים אסתיר את עצמי כי אין מה לספר והמשפחה דתית וצריך לשמור על שקט שלא ידברו ושלא ידברו מסביב.
ובנתיים כואב לי ורע לי ואני מרגישה שבכל יום שאני נשארת אני מפספסת יום בלהיות מאושרת, אני רוצה להיות שמחה ובבית אני עצובה וכועסת וכל כך רע לי שאני כבר רוצה למות ולא אכפת לי מכלום.
אני כבר בת 22 למה אני מתעכבת? יש לי מקום להיות בו אני לא דואגת אבל מה שהכי מלחיץ אותי שאני לא יודעת מה לעשות ואיך לעשות ותמיד נתקפת בחרדה ומרגישה שאני לא מסוגלת לדבר
בבקשה עצה מתחננת כבר אין לי כוחות