נמאס לי כבר לראות אנשים שפשוט איך שהם מגיעים בבוקר כולם מתרוצצים סביבם ו"היייי" וחיבוקים ושהם הולכים לאנשהו כולם נסחפים אחריהם כמו זרם, ואם הם שואלים "מי רוצה לבוא איתי ל..." כולם ישר קופצים ורצים אחריהם כמו ילדים קטנים שהולכים לשחק עם אבא, והברק בעיניים של אנשים כשהם עוברים לידם, ו"יאו אני מתה עלייך", ו"וואי בוא נצא מתישהווו כברררררררר"..
ורק אני כאילו מגיע בבוקר וכולם אדישים, גג הנפת יד לשלום, "היי מה קורה?" וזהו.
ואם חס וחלילה אני יעז ליזום "אולי נצא מתישהו?" - "לא, איזה? אין לי זמן".
וכוסעמק למה אני כלכך משעמם אנשים?
אני תמיד משתדל לדבר עם כולם ולהיות הכי נחמד, ואני לא איזה חנון ולא מכוער ולא משהו רע אחר, ואני תמיד מדבר לעיניין ואני עושה הכל כמו שצריך.. אבל כאילו לאנשים אחרי יש איזה קסם, שלי אין אותו..
למרות שזה נשמע ככה, אני לא באמת ילד מסכן שחולם להיות מלך הכיתה, אני בסך הכל לא מבין למה אנשים כלכך אדישים כלפיי וכלפי אנשים אחרים לא.
מה הם עושים שאני לא עושה?
למה שאני מדבר עם מישהו בווטסאפ הוא עונה לי ב'כן, לא, שחור, לבן' ?
למה האדישות המעצבנת הזאת דווקא אליי? למה אין התלהבות?
מזה הקסם הזה שיש לאנשים לסחוף אחריהם את כולם? נמאס לי כבר
למה אני זה שתמיד מחפש ליזום ולארגן דברים תמיד נכשל כי אף אחד לא זורם איתו. אבל אנשים אחרים, כולם פונים אליהם במיליוני הצעות והם תמיד מסרבים כי הם עסוקים, אבל עדיין מתלהבים מהם ונסחפים אחריהם..
למה אני זה שכן רוצה תמיד, לא מקבל הצעות? סעמ עמק
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות