שלום.
אח שלי משרת בגולני… ושבעצם התחילה המלחמה הוא בדיוק יצא לשבת ואז הוקפץ, מאז הוא לא היה בבית חוץ מלקחת בגדים.
באיזה יום אני לא זוכרת, נראלי חמישי הוא אמר לנו שבערב יקחו לו תפלאפון ופה הבנו שהכל נהיה רציני ומאז יצא שלא דיברנו איתו.
אמא שלי אכולת דאגה כל היום בוכה אבא עצבני ואחות גדולה שנהיית משוגעת כי גם בעלה הלך למילואים, אז בקיצור היום הוא התקשר… אמר שיש לו עשר דקות ושהוא רק התקשר להגיד שהכל בסדר ושהוא לא יכול להגיד איפה הוא , ופה אמא שלי פשוט השתגע היא התחילה לצרוח עליו ממש אבל וזה לא היה מילים סתם צעקות ואחר כך היא התחילה לבכות ולעשות בלאגן היא התחילה לצעוק עליו שיבוא עכשיו ואם לא תבוא אנע יתאבד ותזכור שזה יהיה בגללך ואני אומרת את האמת תזכור שאם תראה אותי מתה זה בגלל שלא באת תבוא עכשיו אני מתחננת ואז הוא אמר אמא אני מצטער את יודעת באמת שאני לא יכול, אני ידבר איתכם שאני יוכל שוב להתראות וניתק.
ועכשיו אמא שלי כל היום בוכה והולכת בבית כמו שד..
בכל פעם ששומעים לצערנו הרב על פצועים או נהרגים, היא צורחת ונכנסת להתקף חרדה.
ברוב הפעמים אני לבד בבית איתה, מה לעשות?
אני דווקא מאוד גאה בעצמי שזה לא כזה מכניס אותי להטרף… אני כן דואגת, אבל אני אופטימית לא שעכשיו שאני שומעת על נהרגים אני לא נבהלת ודברים כאלו… אני כן חושבת בלילה מה עובר עליו וכאלו ועוד אחרי כל הדברים שאצא שלי אמרה לו..
בקיצור, שאני לבד בבית איתה מה לעשות לעזוב אותה לבד?, כל מה שאני מנסה לעשות יוצא לי ההפך.. נגיד שאני אומרת לה משפטים וכאלו אז היא הופכת את זה ללא טוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות