אמ;לק: מאוד לא מסתדר עם אבא שלי.
אין בנינו שום דמיון באישיות, ואני מרגיש כאילו הבנאדם לא גידל אותי. זה מתחיל מהרגלים קטנים שלו שמחרפנים אותי - את זה עוד אפשר להכיל - אבל בעיקר אני לא מסתדר עם היעדר יכולת ההקשבה שלו. כשהוא מנסה לנהל איתך שיחת חולין, הוא ישאל את אותן השאלות ששאל בכל השיחות הקודמות - וישאל בכל השיחות הבאות - וזה פשוט מקלף לי את המוח. שוב ושוב ושוב ושוב. אני לא מסוגל להעביר איתו שעה בלי להתפוצץ, פשוט ככה. אין לו שום בעיות זיכרון - יש לו זיכרון טוב משלי עבור דברים שחשובים לו - הוא פשוט 'משוחח' באפס הקשבה, ולא באמת מתעניין במה שיש לך להגיד. אם יש נושא מסוים שלא מתאים לי לדבר עליו, לא משנה כמה ארמוז או אפילו אם אכריז על כך במפורש, הוא בכלל לא ישמע את מה שאני אומר. הוא ימשיך לדחוק בי כמה שמתחשק לו עד שאני מתפוצץ, והכי גרוע זה שהוא מופתע לגמרי מהכעס שלי.
חשוב לציין שהוא אבא מסור מאוד שהקריב המון כדי שלא יהיה חסר בבית שום דבר חומרי וע"מ שנשקיע בלימודים שלנו, אבל בנושא הבינאישי הוא באמת לא מוצלח. חשוב לי לכבד אותו ואני לא מוצא את הדרך לשהות בנוכחותו לאורך זמן. תרגישו חופשי להיכנס בי בתגובות עם ביקורת בונה, אני לא מת על החלק הזה בהתנהגות שלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות