נפרדנו לפני חודשיים ויש לי תחושות חרטה ואשמה, ממש קשה לי, האם זה היה בסדר?

שלום לכולם
אני והאקסית נפרדנו לפני חודשיים,
יצאנו 4 חודשים והיינו ידידים טובים 5 שנים קודם לכן.
היא עשתה את הצעד...עד עכשיו קשה לי לצאת מזה..
תחושת של אשמה מלוות אותי, אני יודע שזה תדר נמוך ועליי להסתכל קדימה אבל רציתי לשאול,
היא לא עבדה שנה שלמה,
מתקיימת מהכנסה שסבתא שלה מביאה לה ובמקביל אומרת שקשה לה לקחת ממנה כסף.
לגבינו בעניין הכספי...
1 היו פעמיים שהיא שביקשה שאקנה לה שקית טבק ואמרה שהיא תעביר לי כסף. בשני המקרים קניתי ולא אמרתי מילה, ואחרי כמה ימים היא הייתה מעבירה לי כסף והייתי מאשר בביט.
2 ישבנו במסעדה והתחלקנו חצי חצי.
3 עשינו קניות פעם אחת לבית שלה והתחלקנו חצי חצי.
לאחר המקרים האלו היא עשתה לי שיחה שזה לא 'גברי' בעיניה לתת לה לשלם, שלקחתי את הכסף של הטבק ושעשינו חצי חצי בקניות.
כמובן שהקשבתי והבנתי את הצורך הנשי שבא שיפנקו אותה אבל מצד שני היא בכלל לא עובדת ואולי אם כן התדר שלה לגבי כסף היה שונה וכל זה לא היה קורה.
משהו בהתנהגות ביחסים לא נתן לי ביטחון להתמסר ב100 אחוז.

לא בגלל זה נפרדנו ספציפית כי המקרים הללו קרו הרבה לפני הפרידה אבל אני חושב שיש פה דפוס אולי של בחורה שמחפשת שישלמו עליה, העניין הוא שבגלל שלא היה לי את שיא הביטחון בקשר איתה וגם כי היא התנהגה במצבי רוח משתנים, הסקס לא היה קורה הרבה כמו בהתחלה, פתאום בא לה ולא בא עליי בכל המובנים.
אני יודע שזה מטומטמם אולי לחשוב שאני חש תחושת אשמה, אבל אני אנושי ואני למרות כל זה נפתח לי הלב אליה כי היו דברים טובים ויחסי קרבה טובים. אני בשלבי החלמה עם לא מעט מחשבות של מה היה ומה היה יכול להיות אחרת....
כואב לי לחשוב שהיא אולי כרגע עם מישהו אחר, ובחרה במישהו אחר וניתקנה אותי מהרגש שלה.
כמה ימים לפני הפרידה היא אמרה לי על בחורה ספציפית שרק הכרנו מחוץ לבר שהיא מתאימה לי הרבה יותר ממנה ואחרי זה זה התגלגל לשיחה שהיא אומרת שהיא רואה בינינו קשר בריא והיא מפחדת מזה, שהאקסים שלה היו מסתכלים עליה אחרת והיו מעריצים אותה, שיש בינינו פערים והיא לא יודעת להגיד לי מהן ושהיא חוששת שהיא לא תצליח לפתוח את הלב.
היא גדלה ללא הורות כמוני, הייתה נערה בסיכון, הרבה אלכוהול, בני זוג מתעללים מינית וגם אלימות מילולית במשפחה עד גיל 5. לא מחפש ליפות אותה אבל
בקיצור, הפרידה הייתה מלווה בסבטוחה של מלא סיבות ותירוצים ואני נשארתי עם פה פתוח ובשאלה אליכם,
מה לעזאזל?
ולמה אחרי כל זה אני לא מצליח לשחרר, בוכה, מתגעגע וחושב כמה זה היה יכול להיות טוב יותר אם רק היינו משליכים את הפחדים שלנו מאחור עושים מה שצריך, שזה לאהוב ללא תנאי.
יוצא לי לראות אותה מידי פעם במסיבות ריקודים וממש קשה לי, אני רוצה לטוס למזרח, להודו, אבל בא לי לעלות לטיסה עם חיוך...
יש לכם תובנות? טיפים? ממש קשה לי ואני לא חש נוכח בחודשיים האחרונים.
תודה