בישראל יש תרבות שבה בשביל לקבל שירות ולהיות לקוח מועדיף עליך להיות דוחה, היסטרי, מעליב, אלים, צעקן. אם מישהו מדבר בנימוס אז אף אחד לא סופר אותו.
לדגומה מישהו רוצה שיקבלו אותו לתור לרופא לפני הזמן ויש תור ארוך. אז מה עושים? באים בהיסטריה, צועקים על הפקידות, מקללים את האחות, מאימים על הרופאים ומקבלים טיפול לפני כולם. ומי שיושב בתור מחכה, שימשיך לחכות.
מי שרוצה לקבל עמלות בנק מופחתות, צריך לבוא לבנק, לצרוח כמו בהמה על הבנקאית, לקלל את האימא של מנהל הבנק, לדרוש בזעם שיורידו עמלות או ששורפים להם את המקום. ואז לקבל הנחה. ומי שלא עושה את זה, ממשיך לשלם.
במסעדה באנו פעם אחת ושחכו את השולחן שלנו שהזמנו מראש. עמדנו באופן מנומס איזה 15 דקות בזמן שהישראלי הטיפוסי היה מקבל שולחן תוך דקה של קללות, צעקות וזריקת צלחות על הרצפה.
וזה אותו דבר בכל מקום! כל נותן שירות רואה לקוח מנומס בתור פרייר שאפשר לעבוד עליו והוא יממן את הלקוח החצוף והצעקן. וצעקנים, היסטריים וחוצפנים מקבלים אהדה רבה בציבור. כולם רואים בהם מודל לחיקוי והם מפרסמים קבוע סיפורים על מעשי הגבורה שלהם. איך הם הצליחו בתושיה וצרחות לנצח את המערכת.
אבל מה עושים אנשים מנומסים ושקטים? איך לא להיות פרייר כשאתה לא בהמה היסטרית באופן טבעי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות