היי לכולם
בת 30
בהריון ראשון ב״ה
במקום לשמוח ב100 אחוז אני רק מודאגת
ובעיקר בגלל המשפחה של בעלי
לא שהם לא בסדר
אבל
אני לא הכי מחוברת אליהם רגשית
הם מעשנים, האופי שלהם נחמד אבל אני לא התחברתי, אני יותר מתחברת לאנשים שהם כמוני עדינים, מטופחים, אחראים, לא אוהבים לחיות באללה בבאלה.
אחותו קצת ״בהמה״ בשבילי, היא לא רעה בלב אבל בהמתית, מנסה לבלוט בכל מחיר, שתלטנית, עם רגשי נחיתות.
היא כל הזמן אומרת לי ״וואי איזה כיף האחיין שלי אני אקנה לו ככה ואני אתן לו ככה ואני רוצה שתביאי לי אותו לטיולים וכו׳״
עכשיו, בינינו, אני לא רוצה. לא יעזור. לא מתחברת לבנאדם, איך אני אבל מצד שני יכולה למנוע ממנה את ההתחברות לילד? בעלי יכעס כי הוא כן מחובר אליה.
תסלחו לי גם על הבוטות או על המילים, יש לה בפרצוף הרבה פצעונים, היא בחורה לא מטופחת בעליל. מפחידה אותי המחשבה שהיא תנשק לי את הילד, וכשאני לא אראה שהיא עושה את זה במיוחד. כי איך אני אעקוב אחריה כל רגע? איך אני אמנע ממנה לנשק אותו בפרצוף?
כל הבעיה שלי זה שאני רק חושבת על זה במקום להתמקד בהתרגשות של ההריון. היא מרגישה לי כמו קוץ בתחת שאני פוחדת ממנו ולהתמודד איתו.
היא עכשיו מתחילה להתחנף אליי יותר בגלל הילד, ואני מרגישה את זה, וזה ממש מרגיש לי לא נעים.
מה עושים? אני יודעת שאני אולי קצת חרדתית אבל תבינו אותי ואל תשפטו בבקשה .
תודה רבה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025