אני נשואה חרדית, אני מפחדת להתגרש ומפחדת להישאר איתו

היי
אני נשואה חרדית.
נשואה כמה שנים עם תינוק. ילדתי לפני יותר מחצי שנה ומאז לא שכבנו.
למה?
באופן כללי מאז שהתחתנו לא שכבנו הרבה מדי וזה הגיע מכמה סיבות.
בעלי אף פעם לא בא אלי ומבקש.
הוא מאוד ביישן ועדין ברמה שמעצבנת אותי.
אם הייתי יודעת את זה קודם הגיוני מאוד שלא הייתי מתחתנת איתו כי אני מרגישה כביכול כל הזמן שאני צריכה לקחת את תפקיד הגבר בבית ואני שונאת את זה וזה לא מתאים לי. אני נשית מאוד אבל קצת מופרעת וממש לא רוצה להיות החזקה בבית.
בא לי גבר. גבר שרוצה אותי, גבר שמגן עלי, והוא פשוט לא. אין לא ביטחון עצמי ואני תמיד צריכה לטפל בכל הבעיות כי הוא לא מסוגל.
לא יכולתי לדעת את זה כי פגשתי אותו בערך שעתיים לפני שהתארסנו, ואז עד החתונה לא דיברנו...
בא לי שהוא יבוא ויאמר לי שהוא נמשך אלי. אם אני שואלת אותו הוא אומר שמאוד אבל הוא לא בא אף פעם ומבקש או מחמיא מעצמו. בא לי שהוא "יפלרטט" איתי, שיגרום לי רצון להימשך אליו, אבל הוא פשוט לא עושה את זה.
אל תבינו לא נכון. אני יודעת שיש כמה דברים מאוד בעייתיים אבל אני עדיין אוהבת אותו וקשה לי להתגרש.
אני גם לא יודעת מה נשאר לי לחפש בחוץ.
הוא אומר שזה בגלל שכמה פעמים הוא ניסה ואני לא כ"כ זרמתי אז הוא לא רוצה לקבל דחייה ולכן הוא לא מנסה יותר.
חשוב לי לציין שיש צדק במה שהוא אומר, עברתי הטרדה מינית רצינית מאוד יומיים לפני החתונה. באופן כללי עברתי הרבה כי אני מאוד יפה, ככה אומרים, ותמיד ידעתי שאני צריכה להיזהר מבנים כי מי יודע מה יקרה לי... בלי שבכלל ידעתי מה זה מיניות... ככה כל החיים שלי ואפילו לא סיפרתי להורים שלי כי הם נוראיים ופחדתי ובקושי יש לי קשר איתם. להתחתן ישר אחרי זה היה מסתבר רעיון לא כ"כ טוב למרות שהיה לנו סבבה.
ניסיתי ללכת לטיפול פסיכולוגי כבר כמה פעמים כדי לטפל בעצמי כי אני יודעת שזה מפחיד אותי שגברים מתחרפנים מגוף של נשים בגלל מה שעברתי, למרות שאני יודעת שזה נורמאלי ואחרי הכול אני גם רוצה את זה.
אבל הטיפול לא הלך. הרגשתי מחנק וחוסר תקשורת . אני לא מרגישה שזה הפתרון בשבילי.

אני בפלונטר רציני. אני מפחדת להתגרש ומפחדת להישאר איתו ולהמשיך לסבול.
ההורים שלו גם בנתק מאיתנו בגללי ואני לא יכולה לדמיין מה יעבור עליו אם אני אחליט להתגרש... אני מרגישה מצפון שהוא יצטרך להישאר לבד או להשלים עם ההורים שלו בל כרחו כי אין לו אף אחד אחר...
חשוב לי לציין שאנחנו לא אשמים בנתק הזה והוא גם לא הגן עלי במריבה איתם כשזה קרה, שזה משהו שמאוד פגע באמון שלי בו, אבל עדיין כ"כ הרבה שהוא סובל, שהוא בנתק מהמשפחה שלו, ובעצם בגללי....

מצטערת שזה ארוך. אני פשוט נואשת.