החברות הטובות הלכו מהחתונה ב-23 בלילה, ממש נפגעתי, מה לעשות?

קצת ארוך, תודה מראש למי שיקרא.

עשיתי אירוע לחתונה בשבוע האחרון, אירוע שנתתי בו כל הך הרבה השקעה, כל כך היה חשוב לי שזה לא יהיה כמו כולם.
לא היתה לי כמעט עזרה, עשיתי חלק מאוד מאוד מכובד לבד, תוך כדי שאני בהקמה של עסק ועם מגבלה גופנית ככה שמלכתחילה האנרגיות שלי יותר מוגבלות.
חשבתי, תכננתי, התרוצצתי...
כמובן ששיתפתי את החברות לאורך כל הדרך.

לא מזמן חברה אחת התחתנה, היא לא ממש רצתה מסיבת רווקות אז ארגנו לה ערב בנות קצת יותר רגוע, השקעתי ממש והכנתי בעצמי מגש סושי מהמם.
החתונה שלה היתה שעה ממני ובאמצע השבוע, באתי בלי לצייץ, שמחתי איתה, בכיתי בחופה שלה. בשלב של הריקודים בסוף כשבקושי היו אנשים נשארתי ורקדתי והרמתי, עם זה שאני גם לא אוהבת לרקוד וגם עם כאבים חזקים, פשוט שתיתי מלא כדי להצליח להמשיך לסחוב.
עוד חברה שהיתה איתנו לקחה חופש במיוחד ליום שאחרי, ואז כשהאירוע הסתיים סביב 12 בלילה עוד אמרה חבל שלקחה חופש.

ציפיתי שגם אצלי כמובן ירימו.
בפועל זה לא מה שקרה בכלל.
אני כן הייתי שמחה למסיבת רווקות או משהו כלשהו. בפועל התלבטתי אם לשיר באירוע והצעתי לאחת החברות לקפוץ לערב קריוקי בפאב שכונתי כדי שנשמע ונראה. היא החליטה שעל הדרך אולי לצרף גם את החברה השניה ולעשות מזה יעני מסיבת רווקות.
אפס תכנון והשקעה מאוד מינימלית. יציאה רגועה של אמצע שבוע.

באירוע עצמו באמת היה יפה, המשפחות עפו בקטע אחר, המון התלהבות.
ואז הסתיימו העיקריות והוציאו קינוחים, כולם התחילו להתקפל ובמקום שאמור להתחיל אפטר פארטי עם כל החברים הרוב פשוט התקפלו גם.
היו כאלה שלא ציפינו מלכתחילה שיישארו והכל טוב, אבל מהחברות כן ציפיתי.
במיוחד אחרי מה שהיה, אלה חברות של קשר יומיומי, הן ידעו כמה יצאתי מגדרי על האירוע הזה, הן ידעו שזה גם היה אירוע לא זול בלשון המעטה... החלטנו להשקיע יותר כדי להנות כמו שצריך, גם אם נצא קצת בהפסדים.
השקענו עוד סכום מכובד על חמישי בערב כדי שאנשים יוכלו כן להישאר.

בפועל לראות שהחברות הלכו כל כך מוקדם... זה ממש היה מבאס וכואב. אף אחד מהחברים הקרובים לא היה איתנו בסוף הערב.

היו חברים מהעבר שהזמנו, אחד של בן הזוג ואחת שלי, שניהם לא הכירו אף אחד ובאו עם האמהות שלהם ואשכרה הם הרימו הרבה יותר, כולל האמהות. הדודים הרימו הרבה יותר, דודים מבוגרים נשארו יותר מאוחר בערב.
החברות ידעו שאני אוהבת לשתות והשקעתי באלכוהול איכותי, אולי פעם אחת באו לעשות איתי צייסרים. בכל אירוע אחר אני שותה כפול, וזה לא שלא רציתי, פשוט הרגיש קצת מוזר ולא במקום בתור הכלה לבוא בעצמי לבר ולהשתכר לבד.

ארגנו פעילות אמנותית מיוחדת לאפטר פארטי, בגלל המגבלה שלי פחות רלוונטי ריקודים, אבל באמת השקענו, גם על זה הוצאנו סכום מכובד ואלו שנשארו נהנו מאוד, צחקנו המון.
אני אומרת שגם אם הן פחות התחברו לקונספט עדיין אפשר להישאר כדי לתמוך, בדיוק כמו שאני נשארתי בריקודים שאני לא אוהבת ולא מתאימים למצב הגופני שלי, עם מוזיקה שלא התחברתי אליה בכלל. ואגב הן אפילו לא נשארו לחצי דקה, לא ניסו, אין להן מושג מה היה בכלל בפועל.

אחר כך כשאמרתי על זה משהו בחצי צחוק כי לא רציתי לריב הן הגיבו שהיו להן סידורים בבוקר והיו עייפות, משכו כמה שהצליחו.
כמה שהצליחו זה עד 23 בלילה, כן? לפאב השכונתי ביום ראשון נשארו עד יותר מאוחר. וחוץ מזה, שישי בוקר, אתן יודעות שחברה טובה מתחתנת בלילה לפני, זה באמת היה כל כך דחוף לקבוע את הסידורים דווקא לאותו יום? לא יכולתן לנוח קצת לפני? זה לא מספיק חשוב בשבילכן כדי שאם אין ברירה אז תסחבו את היום למחרת שלוש ארבע שעות קצת עייפות עד לשנץ של שישי? איפה ההיערכות?

הרגיש לי שהן באו לכיף שלהן ולא כדי להיות פה בשבילי וממש התבאסתי, אירוע מדהים באמת שקיבלנו עליו ים של מחמאות הסתיים בתחושה חמוצה שלחברות שלי לא באמת אכפת ממני.
אני כבר 3 ימים בוכה ,לא יודעת מה לעשות, מרגישה מאוד בודדה.
מרגישה שהשקעתי בקשרים לא הדדיים, נתתי מעצמי בעבור "חברות" שלא מוכנות לתת בחזרה.

עוד לא דיברתי איתן עת זה, ברגע שקיבלתי את התשובה שהיו עייפים וסידורים לא עניתי, לא ראיתי דרך להגיד שהתשובה הזאת לא מקובלת מבחינתי בלי לפתוח בריבים ופיצוצים.

מה דעתכן? מה הייתם עושים? קשה לי להיות צבועה, אני בדרך כלל כשפגועה מתרחקת או מנתקת קשרים במקרים יותר חמורים. כרגע לא עשיתי את זה אבל כן לקחתי צעד אחורה, לא יזמתי שיחות מאז ואני עונה בצורה יותר מתומצתת ועניינית.
פשוט קשה לי ממש להתעלם מהתחושה הזאת.
אולי אני לא הבנתי נכון את הסיטואציה, אולי הן לא רואות אותי קרובה כמו שחשבתי, אבל עדיין אצל קולגות מהעבודה בעבר הייתי נשארת יותר ואני לא סבבה עם זה מצד חברות.
לא שמח לי כמו שרציתי שיהיה