האם מאוחר מידי ליצור חברויות בקורס (צבא) ?

אז אני כרגע שבועיים לתוך קורס של תצפי ואני עדיין לא מוצאת את המקום שלי.. כן יש לי שיחות טובות פה ושם עם בנות, אבל כבר נוצרה דינמיקה וחברויות ואני עדיין די אבודה וקשה לי להיפתח... רוב הבנות כן נחמדות, הבעיה החברתית שלי לא נובעת מזה שאני לא מתחברת אליהן כאל בנות אדם או שאני חושבת שהן לא הסגנון שלי, להפך, אני מתמודדת עם תחושות נחיתות וחרדה חברתית מאובחנת אבל אני לא רוצה לקחת תרופות לחרדה.

פשוט, לפעמים קורים דברים שגורמים לי להרגיש דחויה, נגיד אתמול היה תרגיל ויצא לי שלוש פעמים להיות אחד על אחד עם בנות שונות, עם שלושתן ניסיתי לדבר ולפתח שיחה והן לא זרמו איתי. או שהן ענו בצורה יבשה ואז לא יזמו שיחה מהצד שלהן או אחת שליטרלי פשוט התעלמה ממני. עכשיו אני מבינה שזה יכול לנבוע ממספר סיבות ואני בטוחה שלאף אחת מהן אין משהו נגדי, אבל אני גם ככה חסרת ביטחון וניסיתי לצאת מאזור הנוחות שלי וזה פשוט גרם לי לפרוץ בבכי.

כעיקרון הבדידות שאני מרגישה כאן היא עצומה, גם הסמלת לקחה אותי לצד ואמרה לי שזה פשוט עניין של זמן עד שאני אתחבר ושאני צריכה לשנות את הגישה שלי. כי אמרתי לה שהמצוקה שלי נובעת מכך שאני תקועה במקום הזה, ואין לי יכולת לברוח ממנו, ואני מבלה את מרבית זמני במקום הזה לבד. כשאני רואה בנות שמתחבקות, עושות אחת לשנייה צמות, צוחקות אחת עם השנייה, משחקות אחת עם השנייה ועושות שחנשים אני פשוט מתה מקנאה. אני גם מתגעגעת לחברות שלי, ואני באמת מרגישה שאני לא מצליחה להיפתח ולהביא לידי ביטוי גם את הצדדים השובבים, מצחיקים וחכמים שיש לי. אין לי מספיק מיומנויות חברתיות לא משנה כמה הבנות שלצידי יהיו חמודות. נגיד מישהי פונה אליי ואני מנסה לדבר איתה היא ישר לא מקשיבה לי ומתחילה עם מישהי אחרת מהמחלקה שיותר קרובה אליה והן אפילו לא נותנות לי הזדמנות להיות חלק מהשיחה שלהן, אני אומרת דברים ומרגישה שמתייחסים אליי כמו אל רוח רפאים.

סיטואציות כאלה גורמות לי להיות הססנית ולפספס שיחות אחרות שאולי כן היו זורמים איתי בהן אם הייתי מנסה להצטרף.

מישהי מהחדר שלי שאני ממש מעריצה, היא ממש מגניבה ואני אוהבת אותה שאלה אותי בערב עם אני בסדר זה היה כבר הרבה אחרי שנרגעתי יחסית והיא אמרה לי שהיא לא רוצה שאני אהיה לבד, והיא אמרה לי שגם היא לא מוצאת את עצמה לפעמים, יש לה וייב של אחות גדולה. אני יודעת שיש גם הרבה אנשים טובים שמושיטים לי יד ובאים לקראתי, אבל באותה נשימה באמת אין לי מספיק מיומנויות חברתיות בשביל לדעת איך להתקרב אליהן ולהפוך לחברה ולא סתם עוד אחת שנחמדים אליה