התחלתי כיתה י השנה בבית ספר חדש שאני לא מכירה בו אף אחד, ולא משנה כמה אני מנסה להתחבר עם הבנות מהכיתה, זה כאילו הן לא רוצות אותי ולא אוהבות אותי. ואני מבינה שיש בנות שבאו בחבורות אז הן יותר מסתדרות, אבל יש בנות שהכירו מהיום הראשון כמוני ועדיין לא מעדיפים אותי ואני מרגישה שאני חייבת להתאמץ בשביל להרגיש included שייכת וגם אז אני מרגישה בחוץ.
ויש לי חברות מהבית ספר הקודם אבל אין חיבור על בסיס משותף אלא על זה שהיינו די הבנות היחידות בשכבה כי הייתי בבית ספר קטן, ואני מרגישה שאני מתרחקת מהן ולמרות שאני מדברת איתן אני עדיין מרגישה לבד. וכל מי שיושבת לידי עוברת ברגע שיש לה הזדמנות ליד חברות שהיא מכירה לפני זה או אפילו בנות חדשות, ואני לא מבינה אני עשיתי משהו? אני צריכה להשתנות?
אני באמת מנסה להבין.
ויש לי חברה שאני מכירה ומדברת איתה מהיסודי אבל בשנים האחרונות 99 אחוז מהפעמים אני מדברת איתה וכשאני נפגשת איתה נחמד לי ואני מרגישה שגם לה נחמד אבל היא אף פעם לא יוצרת איתי קשר זה תמיד אני. ונגיד בתיכון גם אם אני מדברת עם בנות זה כאילו אני האופציה האחרונה ואף אחת לא תבוא אליי ותדבר איתי רק אני איתן.
ואני לא רואה טעם לעבור בית ספר כי זה תיכון שקרוב לי לבית וכולם כבר בחבורות לא רק מלפני זה גם בטח כבר מהשנה אני במגמה שאני אוהבת אבל באמת לא טוב לי ואני לא יודעת מה לעשות ואני רק מסתכלת על אנשים אחרים שטוב להם, ואני מתחילה לחשוב דברים כמו נגיד שאני לא מתאימה לחברה הישראלית כי אני לא מדברת כמו שכולם מדברים ואני חנונית מדי לבנות הסטנדרטיות וסטנדרטית מדי לבנות החנוניות ואין לי בסיס משותף עם אף אחת אולי גם זו הבעיה אבל לאחרות גם אין בסיס משותף אני יודעת והן חברות אז אני לא מבינה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות