אבא שלי תמיד היה אדם מופנם ולא היה נוהג לשתף אותנו במה שהוא מרגיש או עובר.
בנוסף, הוא לא אהב לצאת לחופשות. בעבר הוא היה יוצא עם המשפחה, אך לדבריו לא נהנה מזה.
לפני כ-3 שנים המצב בעבודה שלו לא היה טוב והוא הפך להיות אדם מאוד לחוץ ופסימי.
באותה תקופה הוא עבר אירוע מוחי, והחלים מכך פיזית לחלוטין.
הבעיה היא שמצבו הנפשי נשאר די מעורער. שוב, הוא לא משתף אותנו במחשבות שלו.
הוא לחוץ ועצבני. כל ניסיון שלנו לגרום לו ללכת לרופא/פסיכיאטר/פסיכולוג נגמר בכעס מצידו (וגם מצד אמא שלי, שלא רוצה להרגיז אותו וגם התייאשה מלבקש ממנו ללכת.)
הוא תמיד אומר לנו "הנה אני בסדר", "הנה עכשיו אני אהיה שמח", והוא לא רוצה שנתערב.
אני דואג לו. אני רוצה שהוא יהנה בחייו ולא יראה רק שחורות.
ובאופן אישי, המצב שלו משפיע גם עליי. המצב רוח שלי מאוד רע ואני לא מרגיש שיש לי אבא "רגיל" כמו שאני רואה שיש לחברים שלי, שיכולים לדבר עם האבות שלהם על כל מיני נושאים, לשאול אותם שאלות, ללמוד מהם...
השאלה הסופית היא- מה אני אמור לעשות? אני חסר אונים.
אתם יכולים להגיד לי "צא מהבית, תפגוש חברים, חייה את החיים שלך", אבל קשר עם ההורים זה דבר מאוד חשוב וזה חסר לי. חוץ מזה שזה לא באמת יפתור את הבעיה, זה רק יגרום לי להתעלם ממנה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות