לא מצליחה בצבא בכלום, לא רוצה שם של מטומטמת

כן, סוף סוף התחלתי דף חדש בחיים שלי וזה צבא. אנשים חדשים,חברות חדשות.. אף אחד לא מכיר אותי , אין סטיגמות עליי תודה לאל.
החלטתי שכשאני מגיעה לצבא אני נמנעת מכל הטעויות האפשריות ושאני אצליח ואהנה ושסוף סוף אהיה שמחה.
אתם מבינים? הייתי בדיכאון שנתיים וסבלתי מאוד חברתית.. אף אחד לא רצה להיות חבר שלי ויצא לי שם רע.
אחרי המון בכי וכאב, החלטתי שאני מגיעה לצבא מחודשת ומשופרת והבטחתי לעצמי שאני אצליח.
עכשיו, שלא תבינו לא נכון, עדיין יש לי חברות. (עדיין)
התחלתי טירונות, הכל היה מצוין, החלטתי לשדר בטחון וחוזק והצליח לי! וסוף סוף ראיתי הערכה מאנשים מה שלא ראיתי כמעט בחיים.. חשבתי על כל מילה שנייה שיצאה לי מהפה , אם כדאי לי להגיד את המשפט הזה והזה ואילו השלכות יהיו לכל דיבור ומעשה שלי. וככה התנהלתי ואת האמת? הלך לי מצוין.
באיזשהו שלב קצת נשבר ונמאס לי היה להיות מחושבת. רציתי פשוט להיות אני וטבעית. והנה.. שוב , (למרות שהשתדלתי מאוד לא לעשות) יצא לי שם של סתומה.. מה לעשות שאני לא כל כך מרוכזת ועדיין לא הפנמתי את כל הנהלים של הצבא? והנה.. אני רואה כבר חוסר כבוד פה , וחוסר הערכה שם.. והנה הגיע השלב שפחדתי ממנו אבל ידעתי שיגיע- מתחילה לאבד כבוד וחברים. כמו תמיד. רגיל.. הייתי בטוחה שאני אצליח ואשמור על הטוב שיש לי. ניסיתי בכל כוחי אבל מה אני אעשה? כנראה שאני באמת לא כזאת חכמה והנה רואים את זה.. באמת השתדלתי שלא לעשות רושם של סתומה. אבל הנה זה קורה.
לא רוצה שם של מטומטמת.. רוצה שירצו להיות חברים שלי. כי ממה שנראה לי עכשיו.. לא "ממהרים" להתחבר אליי.. כל כך סבלתי כשהייתי בדיכאון שלא יצא לי הרבה לצאת והסתגרתי עם עצמי ולא עשיתי כלום. ככה שכשמגיע הזמן של כל החברות בצבא לספר חוויות שלהן בכל מיני נושאים(וככה נוצרות חברויות) אני דיי נשארת מאחור, כי אין לי מה לספר. לא עשיתי שום דבר כל הזמן הזה.. אין חוויות, בקושי יש בנים, אין כלום.. וכולן בטוחות שכן כי אני יפה.. ויש לי את ה"לוק" של ה"ברבי"..
גם אני מאוד מאוכזבת מעצמי שאני לא אהובה על המפקדות.. ועל הסמלת.. ובכללי לא מצליחה בצבא מבחינה לימודית. לא יכולה לשבת שעות רבות על התחת ולהיות מרוכזת ולהקשיב, מה אני אעשה.. עד שכן הצלחתי במבחן 1 מתוך כל המבחנים שהיו לי וקיבלתי 100!! הסמלת הסתכלה עליי בשוק ושאלה אם קיבלתי עזרה במהלך המבחן.. חבל שגם הן כבר לא מאמינות בי.
הייתי מתה שיהיו לי סיפורים וחוויות לספר כדי להיכנס לחברה ולהיות בעניינים. גם לא היה לי חבר רציני בנוסף להכל אז בכלל אין לי מה לספר. הייתי מתה להצליח בצבא ולהמשיך להראות בטחון וחוזק למרות שאני יודעת שזאת טעות שהפסקתי לשדר את זה מזמן.. פשוט חזרתי להיות חלשה כזאת ובלי בטחון, כמו שאני.
אני מצטערת על החפירה, אבל- בבקשה, תציעו לי מה לעשות. אני יודעת שיש לי עוד צ'אנס להשיב את הכבוד שלי ואני לא רוצה להרגיש לבד- כמו שהרגשתי ממש בשבועיים האחרונים בצבא..
מה עושים?