שלום לכם.
אתמול קרה לי משהו רע. כרגע אני בחופש מהלימודים וחזרתי לבית הוריי לנוח. אתמול חזרתי הביתה מבדיקות רפואיות, ואמא שלי חשבה שהלכתי לחדר שלי. שמעתי אותה אומרת בטלפון לסבתא שלי שהיא מחכה שאני אחזור ללימודים כבר, שהיא מרגישה מותשת וסמרטוט, שאין מקום לשתי דומיננטיות בבית הזה, שהיא חושבת שגם אבא שלי שמח שאני אעזוב, ושהיא מקווה שאני אמצא עבודה טובה ושאישאר איפה שאני לומדת.
ברגע ששמעתי את זה התפרקתי לגמרי. התחלתי לבכות. אני באמת משתדלת לא להעיק, אבל אמא שלי היא מסוג האנשים שלא נותנים לאף אחד לבשל ולנקות בבית, והיא נוטלת על עצמה את המשימות האלה בגלל השתלטנות שלה. אז מה אני יכולה לעשות? זו היא שמוסיפה לעצמה עבודה, אם אני רק מנסה לבשל או לנקות היא לוקחת לי את זה מהידיים ואם אני מתעקשת היא צועקת ומרימה את הבית.
מיד כשהיא ניתקה היא שאלה למה אני כועסת ואמרתי לה ששמעתי הכל ושהיא מגעילה אותי. היא אומרת שהיא לא דיברה עליי בכלל, אבל שמעתי את השם שלי, של אבא שלי ושל המוסד לימודים שלי - אז על מי היא כבר תדבר?
אני מרגישה נבגדת, שאין לי מקום בבית וכתוצאה מכך גם בעולם... אני לא אתנחל בבית הורים של חברות, זה לא יפה, וגם אין לי בן זוג כרגע שאוכל לישון אצלו.
אני רוצה שכמו כל ילד... יהיה לי את החדר שלי לחזור אליו, להיות בו עם החפצים שלי, להירגע, להתפנק. אבל אני לא רצויה. וזה כואב לי כל כך בצורה חדה, מאז אני בדיכאון ולא מסוגלת לשמוח מכלום, בא לי רק לישון ולחדול.
כל ההישגים שלי, כל מה שאני עובדת עליו, כל קשרי החברות שלי, הכל מתגמד פתאום - אמא שלי לא רוצה אותי בסביבה.
אז כל האוכל שהיא מכינה, הבתי קפה שאנחנו הולכות אליהם, השיחות - זו הסוואה? היא שונאת אותי בלב שלה? אם אמא שלי לא אוהבת אותי - מי כן יאהב אותי ברמה של מגורים משותפים? למה בגיל 24 אני צריכה להתמודד עם דכאונות של גיל 16?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות