במקום ללמוד בזבזתי את הזמן על החולה נפש הזה! מרגישה מטומטמת!

היי, אני מטומטמת בת 17.
השעה עכשיו כשאני כותבת את זה היא 3:47 כרגיל לא מצליחה להירדם מרוב המחשבות וכרגיל אבריז מחר מבית הספר.
הסיפור שלי התחיל מכיתה י בכיתה י הייתי לגמרי לבד כולם נטשו אותי, אבל למדתי להוציא את התסכול שלי בלחרוש למבחנים והצלחתי והצטיינתי בכל המוקצועות.
בחופש הגדול התחיל הסיפור ההזוי שלי שאני לא יודעת איך נקלעתי אליו.
בטעות ממש בטעות נכנסתי לאתר מקולל שהרס לי את החיים שלי שיבש לי את הכלללל!
העברתי שם את כל החופש הגדול כי הרי אין לי עם מי לצאת ואין לי עם מי להיות ושם מצאתי אנשים לדבר איתם בכל דקה.
כשהתחילה כיתה יא כבר אני לא הייתי אני, השתנתי נהייתי זרה גם בשביל עצמי, ובאתר ההוא הכרתי בחור שממש נקשרתי אליו, דיברנו כל היום, הייתי מעדיפה לדבר איתו במקום ללמוד למבחנים, ובשעות כאלה הייתי מתכתבת איתו במקום ללכת לישון ולקום לבית הספר, עברו הימים והתחלתי להרגיש את ההרס שגרמתי לעצמי, ורציתי להשתחרר ממנו וגם מהאתר המקולל ההוא אבל זה היה קשה הוא לא עזב אותי הוא לחץ עלי הוא התחנן ואני הסכמתי.. הסכמתי להמשיך להרוס את עצמי איתו, עד שקלטי שאני כזאת מטומטמת!!! והחלטתי להכריח את עצמי לצאת משם ממעגל הגועל הזה!!!
אבל זה היה ממש מאוחר..
ביום ההוא עבר על היותי באתר שנה ועל הקשר שלי עם הבחור ההוא כמעט 10 חודשים, ביום הזה הבנתי שעברה שנה שלמה כשהברזתי משיעורים ולא עשיתי בגרויות.
הבנתי שהרסתי את עצמי ורציתי להתחיל מחדש אבל זה היה קשה ממש קשההה כי אני הרגשתי בריקנות בלעדיו! הרגשתי בדודה לגמרי למרות שהקשר איתו רק הרס אותי התגעגעתי אליו.
החלטתי להתחיל דף חדש בתחילת כיתה יב, שיקרתי לכולם לא אמרתי את הסיבה האמתית לכישלון שלי, מה אני אגיד להם התמכרתי לאתר ובחור חולה נפש?! לא יכולתי להגיד את האמת ובכל זאת הם היו לצידי ההורים שלי וגם המורים וניסו לעזור לי והבטחתי לכולם שאני מתחילה מחדש!!
והיום? עברו 3 חודשים על תחילת כיתה יב כשאני עדיין המטומטמת הכושלת שלא מצליחה להתחיל מחדש שהמחשבות שלה עדיין תקועות בבן אדם זבל שהיא כבר לא בקשר איתו.
אני מרגישה שהלך עלי!!!!!!! המחשבה שלא אסיים עם בגרות מלאה משגעתתת אותייייי שאני כושלת אני אפסית!!! שאני אאכזב את כולם שוב!
אני באמת לא יודעת מה לעשות, אני לא יכולה לפנות לאף אחד כי כבר נמאס להם מהשטויות שלי, בבקשה תגידו לי מה לעשות הפעם אני באמת באמת רוצה להציל את עצמי!! כי אני מרגישה שאני עומדת לקרוס מרוב העצב והעצבים והלחץ! אני כבר הולכת לפסיכולוג ולפסיכיאטר ולוקחת כדורים כשאני יודעת שזה לא יעזור לי....
מה לעשות? זהו אני אהיה כושלת לכל החיים? לא תהיה לי בגרות? אני באמת מתחרטת על כל מה שהיה אפשר לתקן משהו? מה עלי לעשות במצב הנוכחי שלי?..