זה נשמע קצת פתטי, אבל אין מה לעשות.. רגשות ותחושות הן מעל הכל..
אז ככה,
יש לי (או הייתה לי) חברה טובה עוד מתחילת התיכון.
חברה טובה מכל המשתמע מכך, אם זה היה לצאת יחד לכל מקום, לחזור מבית הספר ישר לאחד מהבתים של שתינו, לצחוק, להנות, לבכות.. בקיצור להיות תמיד אחת בשביל השניה בכל רגע ובכל מצב !
בשנה האחרונה די נפרדנו, כל אחת התחילה את השירות הלאומי שלה באזור אחר מה שגרם לסוג של קרע בינינו (למרות שכל שישי נפגשנו..)
מעבר למרחק שנוצר בינינו, היא התחברה למישהי אחרת, מישהי שהרגשתי שמההתחלה תופסת את מקומי אבל לא אמרתי דבר, הרגשתי שאם אני אדבר אני אצא תינוקת או אפילו סוג של תלותית, אז החלטתי לשתוק ולהתחבר אליה גם.. אמנם פחות, אבל גם.
בטח תשאלו את עצמכם, למה לא דיברת ? למה לא לומר מה שמפריע לך ? הרי היא החברה הכי טובה שלך.. אז פה הבעיה, עכשיו בדיעבד אני מתחרטת על זה, אבל הייתי בטוחה שהיי, אין מצב שמישהי תתפוס את מקומי, נכון ?
אז כנראה שטעיתי, כי היא כן תפסה. ולי רק נשאר להסתכל מהצד ולהרגיש נבגדת (?), בודדה וקנאית.
השאלה שלי היא האם לזרוק את הכל ? את כל השנים שהיינו שם אחת בשביל השניה ? ולנסות להתגבר (השם יודע איך..)
או להילחם ? ואם כן אז איך ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025