חברה הכי טובה שלי היא גם בנוסף להכל, ממש מעצבנת.
יש פה כמה דברים רגישים, אני בפנימיה ובשנה האחרונה במקום לחזור לבית שלי, אני גרה אצלה. להורים אין בעיה וגם חברה שלי מבינה ועוזרת לי.
אז אני מרגישה שאני "חייבת לה", מה גם שהיא לפעמים נותנת לי את ההרגשה הזאת, במין בדיחות חסרות טאקט, לגמרי מיותרות.
אני נורא אוהבת אותה, אני מרגישה שאני יכולה לדבר איתה על הכל, היא מכירה אותי ומבינה אותי. הבעיה שאני לא יכולה לדבר איתה על דבר אחד- על הבעיות שלי איתה.
אני לא בן אדם כזה, אני לא באה אל אנשים בטענות ואני לא יוצרת מרצוני ויכוחים, אני בעיקרון נמנעת מכל דבר שיכול להביא לפיצוץ.
היא הרבה פעמים כופה עלי רצונות שלה, לעיתים יותר מדי קרובות עד כדי כך שזה ממש מעיק. אני יודעת שלבני אדם יש חילוקי דעות, אבל נדמה שבינינו יש רק נושאים מעטים עליהם אנחנו מסכימות, וזה בסדר אם זה נושא שלא קשור אלינו, אבל הרבה פעמים זה גם נופל על החברים שאיתם אני מבלה, המקומות שאליהם אני יוצאת, דברים מסוימים שאני עושה, מוזיקה שאני שומעת.. פרטים שלא הפריעו עד כה, אבל היא פתאום מרגישה חופשיה להגיד עליהם דברים שליליים.
וגם בחברות, אפילו בחברות הכי קרובה, יש דברים שלא אומרים, שאין צורך להגיד.
הבעיה העיקרית היא שאני מכירה אותה, אם אני אתחיל לדבר איתה על זה היא תעשה כאילו היא מקשיבה אבל בעצם תיכנס למצב התקפה, כאילו אני עד בבית משפט, ותתחיל לשאול אותי שאלות ואולי אף להטיח בי האשמות, כשבעצם נושא השיחה הוא דברים שמפריעים לי שהיא עושה.
ואם זה לא מספיק, בסוף השיחה היא תשחק אותה קול, כאילו פתרנו את זה, כשלמען האמת אני נכנסת לאתר הזה ושואלת אתכם-
מה אני אמורה לעשות?
למה היא עושה את מה שהיא עושה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות