לא מצליחה לפרוח ולהראות מי אני באמת, מה לעשות?

תמיד הייתי בן אדם כזה שרוצה וצריך בקרבתו בעיקר אנשים סופר סופר קרובים , כלומר יש לי את חבר שלי שנתיים וחצי וחברה הכי טובה שהיא כמו תאומת נפש .... ועוד איזה שתים- שלוש חברות יותר רחוקות.
כשהייתי נערה (איזה מוזר לכתוב את זה חח ) הייתי מקבלת תשומת לב מהסביבה בלי להתאמץ בכלל, תמיד הייתי מאד יפה אז בנים תמיד היו מתחילים איתי , בנות היו מקנאות בי לצערי אבל לפחות שמו לב אליי,המורות שמו לב אליי.. בקיצור לא הייתי סתם עוד אחת.
בשנים האחרונות אני מרגישה - סתם משהי.
אני לא יודעת איך להסביר את זה, אני כבר לא מקבלת איזה יחס מיוחד , אני מרגישה שנהייתי הרבה פחות חברותית , התחלתי השנה את התואר הראשון ועדיין לא התחברתי ממש עם משהי, אני לא מרגישה שאני יותר מאוויר שמסתובב במכללה , אני מנסה כמה שאני יכולה ליצור שיחות אבל פאק זה קשה, אני גם בן אדם שמאד מאמין בקליק ובזה שאנשים דומים שנמצאים במקום מסוים פשוט מרגישים אחד את השני ומתחברים , לא חושבת שאני כבר שלושה חודשים צריכה כל הזמן להתאמץ ועדיין כלום לא קורה.
אני יודעת שיש בי כל כך הרבה בפנים , אני חכמה, עמוקה, אני אוהבת לרקוד ולשיר, מבינה בהמון תחומים ... אבל אני ביישנית ועל פני השטח זה נראה כאילו אין בי את כל העומק הזה.
הרבה פעמים שאני מדברת עם אנשים אני מרגישה שאולי אני לא דומיננטית מספיק וככה פשוט נעלמת ... לדוגמא אם אשב עם עוד חברה ונדבר עם מישהו שלישי , לא משנה כמה אני אנסה להכנס לשיחה הוא תמיד ידבר אליה ויסתכל עליה, לא אליי... למה לא אליי?? הלו ?? אתה יודע כמה עצות אני יכולה לתת? כמה אני חכמה?
מה אני צריכה לצעוק את זה? אני כבר מתחילה להכנס לקטנות ,אולי הטון דיבור שלי לא מספיק עם אופי? אולי הקול שלי מעצבן?
אני כבר לא מבינה.
אני מסתכלת לפעמים על כל מיני נשים מצליחות כאלה, שאי אפשר להתעלם מהן .. ואני ממש מרגישה שאני יכולה להיות כזאת ומשום מה זה לא קורה.
אני מפחדת להיות מתנשאת, ואני לפעמים מאד ביישנית..
ופשוט בא לי לפרוח , בא לי לא להרגיש סתם עוד אחת . תגידו לי אולי שהבעיה שלי היא שאני "עפה על עצמי" ,אבל זה לא ככה, אני פשוט מרגישה שיש לי המון המון לתת לסביבה ושמגיע לי איזשהו יחס שמשום מה לא מתקבל ...
מממ עצות?