חבר שלי ואני כמאט שנה בייחד , הוא בן 26.
בכללי הכול בסדר, אני מאוד אוהבת אותו.. רק שאני לא יודעת גם הוא אותי כן...
הוא מאוד עוזר לי, ונמצא שם בישבילי, ונותן ייחס,
וכשרבנו, הוא לא וויתר אלינו, ושינה בעצמו מספר דברים שהפריעו לי!
אבל ,הוא לא אחד כזה שמפנק, שמבזבז,
בשנה הזאת אנחנו לא עשינו הרבה דברים.. אנחנו , לא השקענו ביציאות ,
הוא לא אחד שמביא פרחים, מפנק במתנות ליום האהבה,
בכל הזמן הזה, הוא אף פעם!!!! אף פעם לא אמר לי "אני אוהב אותך"
רק כול מני רמזים..מילים.. ואולי יכל לענות"גם אני" במידה ואני כן אמרתי לו.
ואתזה הוא מצדיק בזה שהוא לא ריגשי, לא אוהב לדבר הוא אוהב לעשות ולהראות אהבה דרך מעשים, וזה בכלל לא חשוב מה אומרים , העיקר מה שמרגישים ..( שכעקרון נכון.. אבל זה עדיין מוזר ).
אני עד עכשיו לא התייחסתי לכל זה .
כרגע הוא גר איתי .
ההורים שלי , נגדו! אומרים שעם הוא לא קונה , לא מבזבז, לא משקיע, לא קונהפרחים ,
הוא לא אוהב, מנצל, ואין לנו עתיד...
אני לא יודעת מה לעשות, הם כול הזמן מחרפנים אותי שהוא לא בסדר,
ואני אוהבת אותו, ואני רוצה פשוט לחיות בשקט.
בהתחלה אולי לא התייחסתי, אבל אחרכך זה מתחיל להדאיג ... כי מצד אחד הוא הכי טוב בעולם, עם הייחס שלו..
אבל מיצד שני, הוא באמת קצת ככה..
אז אני לא יודעת מה לעשות?
זה בסדר שהוא ככה? או שצריך להתחיל לחשוב ולבדוק...
איך לעזזל מבינים מה הוא מרגיש באמת.. ומה הוא רוצה לעתיד..
תודה מראש,
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות