חברה הכי טובה שלי הייתה חותכת. גליליתי את זה לא מזמן, כשתפסתי אותה עם שריטות על כל הידיים שלה. היא התחילה לבכות וסיפרה לי הכל, על איך שהיא בדיכאון כבר כמעט שנה והתחילה לחתוך לפני שבועיים. לא יכולתי לשמור את הסוד הזה ושלחתי לאמא שלה מייל אנונימי וסיפרתי לה, והיא שלחה את החברה שלי בהתחלה לפסיכולוגית ואז לפסיכיאטר.
עכשיו היא כבר לא חותכת יותר; שומרים עליה מקרוב 24/7 אז אין רגע שבו היא לבד ולא יכולה לחתוך.
אבל זה לא מונע ממנה להרגיש חרא... היא בדיכאון מטורף ואף אחד מהפסיכיאטרים לא מצליח לעזור לה.
אנחנו גרות ממש רחוק, ואנחנו נפגשות בערך פעם בשבועיים, אבל מדברות בווצאפ כל הזמן.
כל פעם שאנחנו נפגשות, היא מפשילה את השרוול שלה ומראה לי עוד ועוד חתכים. "את זה עשיתי כשההורים שלי צעקו עלי", או "את זה עשיתי השבוע, ושהחבר שי החליט שאנחנו רק ידידים". אני מתחננת בפניה שתתקשר אלי כל פעם שהיא רוצה לחתוך ואני אדבר איתה, אבל היא אומרת אוקיי ולא באמת מתקשרת.
אני ממש דואגת לה. אני מכריה אותה עוד מלפני שאני מכירה את עצמי. היא יודעת עלי דברים שאלוהים בעצמו לא יודע ועזרה לי בתקופות שבהן גם טובי הפסיכולוגים בעולם לא היו מצליחים לעזור לי, ואני רוצה להיות שם גם בשבילה. אבל לא מנה מה אני עושה... היא עדיין בדיכאון. מה לעשות?
היא עומדת להתחיל לקחת כדורים נגד דיכאון, אבל היא עוד לא התחילה. היא טוענת שזה גורם לה להרגיש כמו משוגעת.
מצורף השיר Do I wanna Know? של ארקטיק מונקיז. אני כבר לא בטוחה שאני רוצה לדעת מה היא עושה לעצמה- חוסר האונים לעזור כבר כואב מדי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות