אז ככה, הסיפור הרבה יותר מורכב, כך שאני פשוט יגיע לפואנטה.
עד לפני כמה ימים היה לי חבר שהיינו ביחד שנתיים, מערכת יחסים אובססיבית, קשה, בעיקר היינו שנינו עיוורים מאהבה.. ולא התייחסנו לדברים שבאמת חשובים לקשר, כמו חוסר כבוד, חוסר אמון, חוסר כנות...
שלא היה לנו אותם.
בתחילת הקשר איתו(הוא החבר הראשון שלי) הייתי מאוד מאוד פתוחה, וניסיתי כל הזמן להיות החברה המושלמת, ובאמת הייתי, עד שכבר ויתרתי על עצמי. הוא ניצל את זה טוב טוב, ועשה מלא דברים מאחורי הגב שלי, חלקם אני יודעת וחלקם כנראה שלא, כלומר שיש עוד המון דברים כנראה שאני לא יודעת ויכול להיות שהוא עשה משהו חמור.
כמו לצאת עם בנות אחרות, להתחיל איתן, להיות ברשר עם האקסית, להיפגש עם בחורות מאחורי הגב שלי, לפתוח טינדר וכל מיני אפליקציות כאלה... וואו הייתי הרוסה, הביטחון שלי היה מרוסק בריצפה, ולא משנה כמה הייתי מנסה לדבר איתו, כל פעם שהייתי באמת עוזבת הוא היה משתגע, ופץאום ראיתי (או חשבתי כך) כמה אני חשובה לו. עד החצי שנה האחרונה שלנו, שהוא התהפך לגמרי והבין שעשה טעות ענקית, והתנצל בטירוף, ולבסוף כן חזרנו.
עכשיו כשנפרדנו לפני כמה ימים, הוא בא אליי בטענה שאני חונקת אותו, והוא רוצה להיות בקשר עם ידידות שלו, (אעלק ידידות, עכשיו אחרי שנפרדנו ישר הוא מתחיל איתן, הוא אפילו אמר את זה).
אני אמרתי לו אין בעיה, לי זה לא מתאים. לא בגלל שאני לא רוצה ואני סגורה ופרימיטיבית. בגלל שכל פעם שאני רק ראיתי שהוא דיבר עם בחורה בקטע יותר מידי ידידותי, ממש נהיה לי דפיקות לב, גם כשהייתי רואה הודעות וכו׳.. ממש דפיקות לב!! הרגשתי רע, מאוימת, קטנה, עלובה ומכוערת.
השאלה היא, האם אני באמת יצליח למצוא איי פעם בחור שמוכן לוותר בשבילי אם הוא באמת יאהב אותי, על המושג החרטא הזה שנקרא ״ידידות״?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות