אני מרגישה שאני משקרת לו; מתביישת לספר לו שאני צולעת מעט, איך לספר?

העיניין הוא כזה.. הכרתי בחור לפני חודשיים כמעט. לפני קצת שלושה שבועות היינו בדייט, הכל המשיך משם נהדר, שנינו בעיניין. אנחנו בקשר יום יומי ותמיד יוצא לנו לדבר. בעקבות חוסר זמן ועבודתו ששואבת ממנו את רוב הזמן וגם מרחק עדיין לא יצא לנו להיפגש שוב, אבל זה לא העיניין אבל זה כן קשור למה שהיה צריך להיות. יש לי צליעה קטנה ברגל בעקבות משהו שעברתי בגיל קטן ובכך אני מוכרת בביטוח לאומי. משהו שלא הפריע לי בזוגיות אף פעם, מי שרצה אותי לא שם על "הבעיה" הזאת ובדרך כלל זה תמיד בא מהצד השני שבא בשאלה, למה וככה, ועניתי והיה לי יותר קל. הבחור הזה ככל הנראה לא שם לב לזה או שכן ולא ייחס חשיבות, אני לא ממש יודעת. עכשיו בעיקרון אני עובדת בעבודה מלאה מ7 וחצי עד 5 וחצי ובנוסף המזונות של הילד שנחשבת כהכנסה נוספת, אני עברתי את הרף בשביל לקבל את הקצבה ואני נהנת מזה לעבוד ולהרוויח ולא "לחיות" מהמדינה כל עוד אני יכולה, אבל בעקבות הרגשה שזה קשה לי מבחינה פיזית (עובדת בגן וצהרון) החלטתי לעשות צעד קטן ולעבוד חצי יום ולקבל את הקצבה (שהיא בסכום של המשכורת בוקר). הוא יודע שאני צריכה לעזוב משמרת אחת עוד השבוע וכבר כמה פעמיים בשיחות בטלפון שואל אותי אם כבר מצאתי משהו אחר בשביל להתעניין, ואני עונה לו שעדיין לא (כי בנינו מי יכול לשרוד מ4 שעות עבודה יומית).. כשאתמול דיברנו והשאלה עלתה שוב וזמן סיום משמרת אחת מתקרבת, זה עלה שוב (הוא ממש לא לוחץ או משהו) ועניתי לו "יש עוד משהו, אני לא דואגת", כשהוא שאל מה, התחלתי לברוח מהנושא ואמרתי לו "אני אספר לך את זה בהזדמנות אחרת" והוא קיבל את זה. אני פחדתי.. חששתי פתאום להגיד לו. זה פשוט לא יצא ממני. כאילו פתאום אני מתביישת בזה, והוא, הוא אדם עם השכלה, עבודה מסודרת והכנסה גבוהה מאוד, וסך הכל הוא רק מתעניין ואני מרגישה שאני פשוט משקרת לו. בניתי על זה שבפגישה הבאה זה יבוא לבד ויוריד ממני את הסיפור הזה, אבל הזמן מתקרב ואני מרגישה צורך ממש לספר לו מה יש ומה מקבלת, אבל לא יודעת איך. איך הוא פתאום יקבל את הכל..? חשבתי לדבר איתו על זה היום, אבל פוחדת שוב שזה יתפקשש לי.. ואני לא רוצה להמשיך לשקר לו... מה לעשות?