שלום רב..אני ובן זוגי כבר ארבע שנים ביחד יש לציין מגיל 15 עד גיל 18..בקשר שלנו תמיד היה דברים לא טובים אך תמיד היה קשה לי לקום ולעזוב ומאז ומתמיד ספגתי ממנות השפלות זלזול וכאב כי הרגשתי שיש בינינו אהבה מיוחדת למרות המסביב..בכמעט שנה האחרונה התגלה לי שהוא בן אדם מאוד לא יציב,הוא נפרד ממני המון פעמים וחזר בו..סינן המון זלזל המון ולא העריך אותי..אנחנו 4 שנים ולמרות שזה חומרי מעולם לא נסענו וטיילנו ביחד או עשינו דברים כיפיים ביחד מלבד סרט פעם בשלושה חודשים בעיר שלנו.הוא היה נפרד ממני המון ומתחרט ואמר לא פעם ולא פעמיים שזה לא זה עברתי המון לילות עם בכי על הכרית אך מעולם לא היה לי את העמוד שדרה לקום ולעזוב.לאחרונה הייתה לנו מריבה קטנה והוא אמר לי מילים וקללות פשוט נוראיות מאוד!!!!!.החלטתי שעל זה אני לא סולחת שלחתי לו הודעה גדולה שהוא פגע ושלא יפנה אלי והוא פשוט הסכים..בשבוע הזה של השקט שהיה לי היה לי באמת טוב והרגשתי הקלה עד שהוא התחרט בא מחוץ לבית שלי ובכה.. שלושה ימים שהוא בוכה ולא אוכל וטוען שהוא בן אדם מת בלעדיי ושלימדתי אותו שיעור לחיים ושהוא רק עכשיו מבין מה היה לו בידיים ..יש לי רצון מאוד קטן לחזור אליו אבל אולי זה מרחמים והרגל ולא מאהבה..למרות שאנשים לא משתנים והוא בן אדם מאוד לא יציב בכל מסגרת בחיים שלו ..אז מה לעשות לבחור במוכר ובטוח או לצאת לחיים חדשים אחרי שארבע שנים מגיל 15 עד גיל 18 לא יצאתי למסיבות,בלי ידידים בלי חופש..כי הוא בן אדם מאוד פרימיטיבי..האם יכול להיות שאני מפספסת?או שה׳ נתן לי מתנה את הכוח לקום וללכת?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות