זה ארוך ,אבל בבקשה תקראו :/ אז אני דתיה , מהרגע שיצאתי לעולם הזוגי תמיד הייתי במערכות יחסים לטווח ארוך ,גם כאלו שבדעבד לא היה לי מושלם בהן אבל למדתי.
מהמערכת יחסים האחרונה שלי נפגעתי מאוד ו החלטתי לא להתפשר על כלום יותר.ולקחת משהו שיעשה לי טוב...ו מצאתי.
והוא הציע חי נישואים.ומאז ועד הרגע ( מאורסים) אני רק סובלת .לא ממנו ,מכל הרקע...
המשפחה שלי התרשמה שהוא ילדותי ,לא איש שיחה ,לא חברותי ולא בוגר מספיק.
הם לא יכולים להגיד לי מה לעשות אבל ..הם רואים בו אפס ולא מבינים למה אני איתו.והם גם יודעים שהייתי עיוורת בעבר.והם מפחדים.
המשפחה שלו גם לא עוזרת ...
וידיד שלי חושב שהוא אגואיסט ( כיוון שהשיחה איתו ציין ארוסי שאלמלא הצורך שלו בעזרה כספית גם לא היה מתעקש למצוא חן בענין ההורים שלו )
מצד אחד אני רואה בו בחור מתוק ,שאומר שיעשה הכל בשבילי...שסיים צבא לפני שנה ועדיין קצת לא מוצא את עצמו,נבון ויש לנו שיח מדהים וכימיה בעניים שאני יכולה להיות אני איתו ,להשבר ,לצחוק ו להיות בדכאון והוא יהיה שם חזק עבורי,עבורנו .
מצד שני הוא נוטה לקטנוניות וילדותיות כשזה מגיע למשפחה שלו ,הוא לא מעריך כלום ממה שעושים עבורו,הוא מרגיש שהם נגדו והוא מגיב בילדותיות.
אין לי מושג אם זה משהו שיעבור עם הגיל או משהו שבסוף יוסט כנגדי.
אני הבחורה הראשונה שהוא אוהב , אם בכלל ואם לחזור על המילים שלו...הוא לא מרגיש שהוא יכול להיות הוא עם אף אחת אחרת. ועד הרגע שהציגו בפני את האסונות הפוטנציאליים ( שהוא לא ישרוד מערכת זוגית,שהוא לא ישרוד בעבודה,לימודים ,שאכהס להריון והוא ינטוש אותי וכולי)
מה אני עושה? שוב...אני בציבור הדתי נחשבת למעוכבת וגם לדעתי הגיע הזמן להתמסד.מצד אחד לא רוצה למהר כדי לא לטעות ,מצד שני מפחדת לאבד את האהבה שלי... מה אני עושה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות