היי , לפני שתקראו הכל ותיישמו דעה, חשוב לי לציין שאני מודעת לטעויות שלי וכמה הן נוראיות, אז אם יהיו הערות אשמח שהן יאמרו בטוב טעם, הסיפור שלי מתחיל לפני כשנתיים, הייתי בעיצומה של מערכת יחסים שהסתיימה בצורה מכוערת, אותו בחור לא רצה לשמוע ממני בטענה שהוא לא רוצה לדבר איתי ולא כלום( היינו ביחד שנה ו10 חודשים..) ואני הגבתי בצורה נוראית, בכיתי, שיקרתי כדי להשיג אותו חזרה , אמרתי לו שיש לי סרטן כדי שיהיה איתי, הוא בכה כשאמרתי לו את זה ואז הבין ששיקרתי, גם כל החברים שלו גילו את זה ובזו לי, חוץ מחבר אחד שלו אף אחד לא רצה לדבר איתי, לאחר מכן המצאתי שאני בהיריון ממנו, אבל השיא היה לשקר שאני חסרת הכרה( בעזרת מישהי מהבסיס) ולהגיד שאני מתה, בהתחלה כולם האמינו ובכו, לאחר מכן גיליתי שהם יודעים שזה שקר, הם מחקו אותי מהפייס ומהחיים שלהם(בצדק) גיליתי שאותו אחד שכן נשאר לדבר איתי למרות הכל נצן לעצמו אגרוף והזיק לעצמו בגללי וחטף קריז כשגילה שזה לא נכון, גיליתי שכל העולם יודע על מה שקרה, עד שלא יכולתי יותר ונטלתי כדורים והגעתי לבית חולים באמת והייתי מחוברת במשך יום שלם לאינפוזיה, הלב שלי רעד, לא יכולתי לנשום, הוא לא רצה בכלח לדבר, אף אחד לא רצה, רק זה שנשאר לדבר איתי נשאר למרות הכל, אבל גם עליו גיליתי שהוא הפיץ לכל עבר מה שקרה לי, החלטתי להתנתק מכולם(שגם ככה שונאים אותי) הכרתי בחור חדש, הוא מודע לכל המצב, ותומך ואוהב.. העניין הוא שיש תקופות שזה מציק לי ואני כועסת על עצמי וכל מה שעשיתי כדי להשיג תשומת לב מבן אדם שבכלל לא רצה אותי, שהרסתי חברויות בגלל השקרים שלי, ההורים של אותו בחור ששיקרתי לו ושל הבחור שעוד דיבר איתי יודעים הכל, למרות שביקשתי שלא והם שונאים אותי, יצא לי להיתקל באותם חברים כמה פעמים בחיים וכל מה שנרשם זה התעלמות ולא יותר מכך, יש כאלה שדיברתי איתפ וסלחו לי אבל ידוע שזה לא באמת כך, כי הקשר נותק עד היום, אני מרגישה רע עם עצמי לגבי הכל וזה מטריד אותי בימים ובלילות והמחשבות משגעות אותי, הרגשות אשם מכאיבים לי.. כמה טיפשה הייתי כשהתנהגתי ככה.. בבקשה תעזרו לי איך להתגבר על העבר הזה ולהמשיך הלאה בלי לחשוב על זה??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות