עומדת להתגייס ולחזור לארץ, קשה לי לחשוב שאחיה בלעדיו; מה לעשות?

הי לכולם!
אז ככה, אני גרה בחול כבר שנתיים ( בגלל העבודה של אבא) ובעוד כחודש וחצי ואנחנו חוזרים לארץ.. אני חוזרת להתגייס וכל שאר המשפחה חוזרים לחיים הרגילים בארץ..
לפני שנה וחצי הכרתי מישהו בן 30 (כן אני יודעת דיי מבוגר בשבילי) לקח לי יחסית הרבה זמן להתאהב ולהבין שאני רוצה להיות איתו.. אחרי הכל הוא מבוגר מימני, אמריקאי, לא יהודי, ובנוסף להכל גם יש לו בת בת 10 מחברה שהייתה לו בתקופת בקולג (לא התחתנו כי לא עבד בינהם מההתחלה והם החליטו לפרק את החבילה כמו שאומרים)
אבל אחרי חצי שנה שהכרתי אותו לעומק והבנתי איזה בן אדם מדהים הוא רציתי לתת לזה צ'אנס. אז עכשיו אחרי שנה שאנחנו ביחד אני לא יודעת מה לעשות.. במשך שנה הזאת הכל היה פשוט מושלם, בחיים לא רבנו, חוץ מריבים קטנים פעם ב.. נפגשים לפחות 3 פעמים בשבוע ( כי הוא גר 30 דקות מימנו והוא עובד ואני עד עכשיו הייתי בלימודים). אני כל הזמן מאושרת צוחקת ומחייכת שאני לידו.. משגעת אותי המחשבה שאני עומדת לעזוב אותו.. לא להיות איתו יותר. כאילו עוד חודש וחצי זה יגמר ומה אז? אני לא רואה את החיים שלי בלעדיו, הוא זה שעושה אותי מאושרת ואני אוהבת אותו.
מעצבנת אותי המחשבה שאני עוזבת אותו כי אני צריכה לחזור ולהתגייס (למרות שאני כן רוצה לתרום מעצמי למדינה אחרי הכל זה הבית שלי)
לא משנה כמה אני יסביר להורים שלי שאני רוצה להישאר ולהיות איתו כי איתו אני מאושרת וכיף לי ואני רואה אותנו ביחד ולמרות כל האהבה שלי למדינת ישראל אני לא רואה את עצמי גרה שם.
מההתחלה הוא ידע שיום אחד אני יצטרך לחזור בגלל הצבא וכשדיברתי איתו פעם אחרונה הוא אמר שהוא יחכה לי במשך השנתיים האלה והוא כבר חושב מתי נתחתן (למרות שהיא יודעת שאנחנו ניקח את הזמן כי אחרי הכל אני בת 18), ושהוא יבוא לבקר אותי בארץ (הוא כבר קנה כרטיס טיסה והכל)

סורי על החפירה. הוא אהבת חיי ואני יודעת שיהיו כאן כאלה שיזלזלו כי אחרי הכל אני ב18 ומה אני יודעת על האהבה. אבל כן. זה אמיתי ואני לא רוצה לוותר עליו ואני מפחדת שאני יחזור לארץ נשמור על קשר בחודשים הראשונים ואז נתחיל להתרחק לאט לאט.
בקיצור מה לעשות :(
עם יש למישהו עצות אני אשמח לשמוע
תודות לעונים