אחרי ארבע שנים היא נפרדה ממני, יש טעם לחזר אחריה?

הסיפור הוא כזה - חברה שלי נפרדה ממני לפני שבועיים בשבוע בו חגגנו 4 שנים לקשר.
הקשר שלנו התחיל ממש עם השחרור מהצבא.היה קשר מדהים - אנחנו מתאימים בצורה מדהימה , יש המון כבוד בינינו,תקשורת, צחוקים ופשוט כיף לנו ביחד. אני אוהב אותה והיא האהבה של החיים שלי.שנה שעברה שנינו התחלנו ללמוד לתואר ראשון והיא בשילוב עם עבודה במשרה מלאה מה שכנראה בדיעבד גרם להזנחה מסויימת של הקשר שלנו.
אני ויתרתי על יציאות עם חברים ומפגשים איתם כדי להיות איתה בגלל חוסר זמן ועומס שנוצר מהיום יום מהלימודים ומהעבודה וכנל לגביה.אני מעריץ אותה ואוהב כל דבר שבה וזו אהבה ללא תנאים - גם כשהיא כועסת גם כשהיא עצובה גם כשהיא עייפה ובכל דרך אפשרית.אנחנו גרים יחסית רחוק אחד מהשניה (20 דקות לכל כיוון בערך) מה שקצת מקשה על ההתנהלות.יש לנו אותם מטרות בחיים אותם שאיפות ואותה דרך וכמובן אותו ראש בהכל כנל אותם תחביבים.לפני כ7 חודשים זה נחת עליי בפעם הראשונה והיא אמרה שהיא רוצה הפסקה - שהיא מבולבלת , שהתרחקנו , שהקשר ניהיה שיגרה וכו'. אכן היינו כמה ימים בהפסקה וחזרנו ובאמת הדברים השתנו ושיפרנו ותיקנו את מה שהיא טענה אז שמפריע לה. בחודש-חודש וחצי האחרונים הרגשתי שעובר עליה משהו והיא פשוט לא שיתפה ושמרה בבטן- כל פעם ששאלתי אותה מה קרה ? משהו עובר עלייך ? התשובה הייתה שהיא עייפה , במחזור , לא מרגישה טוב וכו'.
ביום חמישי לפני שבועיים וקצת שיצאנו היא רצה ממש אחרי העבודה שלה הגיע הביתה התלבשה וישר יצאנו למסעדה שסגרתי מראש ובאותו ערב זה קרה - ראיתי שהיא מצוברחת וזה התגלגל מכיוון שבמשך החודש שהיה - שלחתי לה פרחים , עשיתי לה הפתעה עם חוג שהיא ממש רצתה תקופה ארוכה ועוד כל מיני הפתעות הרגשתי שהיא לא מודה לי מספיק , שהיא קרה ומרוחקת ובאותו ערב כבר לא יכלתי יותר והייתי חייב "לפוצץ" ולהבין מה קורה פה. והיא אמרה שהיא מבולבלת , יש לה תכף מבחנים , שהתרחקנו , שאולי זה לא זה,שמאז הפסק זמן זה יושב לה בראש והיא ניסתה להלחם בזה וחשבה שזה ייעלם , שהיא כבר לא יודעת מה היא מרגישה ואולי זה כבר ניהיה הרגל וכו' והיא ביקשה פסק זמן עם הודעות מה שאני לא הסכמתי ואמרתי לה שפסק זמן אין טעם לשלוח הודעות וזה לא המטרה.
ביום ראשון שלושה ימים לאחר מכן היא התקשרה , נפגשנו והיא הודיעה לי שהיא רוצה להפרד. ראיתי שחור , כמעט התמוטטתי, בכיתי , דיברתי המון וניסיתי להסביר לה שנכון התנהלנו לא טוב , עשינו דברים שהרחיקו אותנו מעט אבל יש לנו קשר מדהים והאהבה לא נעלמה ואלו דברים שניתן לתקן הרי לא מדובר בבגידה או חוסר אמון מסויים שממנו בדר"כ אין חזרה והיא פשוט אמרה שהיא לא מרגישה שהיא רוצה ולא בא לה ופשוט נפרדנו.היא האהבה של החיים שלי וכל רגע בשבועיים האחרונים היא בראש שלי ופשוט זה לא עוזב אותי לכל מקום אליו אני הולך.תכננתי אפילו להציע לה נישואין בקיץ (היא לא יודעת כמובן) ולכן זה שובר אותי.בקשר שלנו לא היו בכלל ריבים! לא היינו רבים בכלל והיה מדהים ואני פשוט מאוהב בדבר הזה ולכן זו כאפה אדירה בשבילי! אמא שלה התקשרה אליי כבר שלוש פעמים - אמא שלה חולה עליי ויש לי איתה קשר מיוחד שלא שומעים על כזה דבר כל יום, היא מתקשרת אליי בלא ידיעתה ו"שומרת" אותי על אש קטנה ואומרת לי גם שהיא אמרה להם תדברים האלו ושהיא רוצה לחשוב על זה עם עצמה, ושהיא לא סגורה עלינו וכאלה ובנתיים היא לא רוצה שאמשיך הלאה (אמא שלה) ולכן מתקשרת ודואגת לי שאחזור לשיגרה אבל גם שאחכה כי לטענתה הבת שלה תבין פשוט זה יקח לה זמן .ביום רביעי האחרון דיברנו בהודעות(שבוע וקצת) אחרי הפרידה והיא לא שינתה את דעתה אבל אני מרגיש שהיא מתלבטת ולא סגורה על זה , ויש לי הרגשה (מקווה שלא אשליה) שנחזור ושפושט הלחץ מהמבחנים , העבודה והשגרה חנקו אותה והיא הייתה חייבת לשחרר קיטור. וגם חברים קרובים אלינו אמרו שגם הם מרגישים שנחזור וזה מה שכל הסביבה שלה גם רוצה(חברות ומשפחה כי כולם פשוט רואים איך אנחנו ביחד ואיך אנחנו מתאימים ואוהבים ) בנתיים אני לא מתקשר איתה כלל . ניתקנו קשר לחלוטין והיא נמצאת בשיא תקופת המבחנים שלה והשבוע אמורה לסיים.אני אובד עצות - כולם אומרים לי להמשיך הלאה , שהיא ויתרה עליי , לא שיתפה וברחה ושזה לא מגיע לי אבל הרגש שלי והמחשבות אומרות אחרת. אני אומנם פגוע וכועס על העובדה שהיא לא שיתפה אותי, לא אמרה לי שהיא מרגישה שאנחנו פחות נפגשים , פחות "זוג" אלא שמרה בבטן ופוצצה הכל במכה ופשוט זרקה את כל מה שיש בינינו ובנינו במשך 4 שנים.אני פשוט רוצה אותה ברמה מטורפת והייתי מוותר על כל מה שהשגתי בחיים שלי כדי לחבק אותה עכשיו. מה לעשות ? האם יש טעם לחכות ? לתת לה מרחב ? לחזר אחריה ? אני אוכל סרטים מהמחשבות האלו ולכן אשמח לעצות. תודה!!