האמת המכוערת:
גם אני, כמו רבים אחרים, התמזל מזלי ומצאתי אחרי מסע חיפושים מפרך, את שאהבה נפשי.
אדם עוצמתי ומיוחד. נראה כמו אליל יווני, מדבר כמו ולטינו, שנון כמו וודי אלן.
הרגשתי כאילו אני מדברת עם עצמי. והוא אמר שאני כמו מראה שלו.
מבחינת השנינות, המודעות העצמית, היציאה מהקופסא, ההומור הציני.....
בהתחלה זה התחיל מפלרטוט של חתול ועכבר טיפוסי.
ולאט לאט זה הגיע לרמות של הוריקן וטורנדו!!
הפכתי לאובססיבית.
ועבור גבר שמפחד ממחויבות - אין דבר יותר מוריד מזה.
אמרתי לו שהוא זה שמוציא ממני את השדים - והוא אמר שבגלל שאני מטיחה בו דברים כאלה - הוא לא רוצה שום קשר איתי.
אמרתי לו שאני לא יכולה להוציא אותו מהלב ושאני כן רוצה להפסיק לשלוח לו הודעות - אמר לי "למה להפסיק לשלוח הודעות".
הוא הבטיח לי שזו אהבה ללא תנאים, האשים שאני לא יודעת מה זו אהבה בכלל, ובסוף אמר שהמצאתי לי סיפור בראש.
זה כאילו פגשתי ביום בהיר אחד את האמת מול העיניים, את אלוהים:
את החצי השני שלי.
לא האמנתי והטלתי ספק בהתחלה. ידעתי שהוא שחקן ושזה כנראה ייגמר בסקס חד פעמי,
אבל הוא שבר את כל החומות שלי.
נכנס למעמקי נשמתי.
ואז אותו "אלוהים" בכבודו ובעצמו אמר לי:
את משוגעת. את המצאת הכל. איך האמנת לי?
איך בחורה שפויה יכולה להתמודד עם זה?
תמיד האמנתי באהבה אמיתית ועד שמצאתי אותה, מתברר שהיא לא אמיתית.
אז אולי הכמיהה היא לדבר האמיתי.
לאהבה המיוחדת הזו של הסרטים והספרים.
לאהבה המיוחדת הזו שכל הדפים באתר הזה שקשורים לאהבה - עוסקים בה.
הרי אם ההרגשה לא הייתה אמיתית - אז בעצם קשה למוח שלנו לסמוך על הלב.
אם אי אפשר לסמוך על מה שהרגשנו - על מה כן אפשר?
ואיך נסמוך על עצמנו בעתיד??
זו התקיעות שאני נמצאת בה ולא עובר לי....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות