שלום לכל העוזרים.
אני וחבר שלי יחד 10 חודשים. בתחילת הקשר היינו אוהבים ומאושרים, ההורים של כל אחד מאיתנו קיבלו אותנו יפה והיינו מטיילים, מבלים ונהנים. כל זה היה בערך עד ה-4 חודשים שלנו ביחד.
לאחר 4 החודשים הראשונים התחלתי לשים לב שהוא לא נותן לי הזדמנות להתגעגע אליו אם זה מבחינת הודעות על איך שהוא מרגיש כלפיי ומחמאות בכמות מוגזמת מאוד שהופכות את המשפט " אני אוהב אותך" למשפט בעל חסר חשיבות וערך כמו שהוא אמור להיות...כל זה התחיל להוריד לי מהרגש כלפיו. כששומעים את זה ללא הפסקה זה מאבד מהטעם. הסברתי לו את זה וגם שאי אפשר להיפגש כל יום כי צריך גם געגוע והוא בחר להיפגע אך לאחר מכן ניסה להיות מתון יותר ושוב חזר לשלוח הודעות כאלו בתדירות גבוהה.
בנוסף, ההורים שלי לא כ"כ אוהבים אותו כי לדעתם הוא בנאדם בעל עבר לא קל, הגיע ממשפחה הרוסה ולא יוכל להמשיך את התואר. הם טוענים כי אני מכניסה ראש בריא למיטה חולה ושהם אומרים זאת רק כי הם רוצים בטובתי.
הוא בנאדם מאוד רגיש ופגיע, בעל רגשי נחיתות ולפעמים אני מרגישה שהוא גם אובססיבי.הוא אומר שזה פוגע בו שאני רואה את חברה שלי שלומדת איתי יותר מאשר אותו והסברתי לו שזה לגיטימי שזה יהיה ככה- אנחנו לומדות יחד. הייתה עוד פעם אחת שכל המשפחה שלי הגיעה אלינו לביקור והוא נפגע שלא הזמנתי אותו וחשב שאני לא אוהבת אותו יותר כי לא הזמנתי אותו והוא לא מבין שלפעמים המשפחה שלי רוצה שנהיה לבד. הוא לא מבין שאנחנו לא מאורסים או נשואים וצריכים להיות צמודים אחד לשניה בכל דבר ומקום.
עכשיו, אחרי 10 חודשים אני מרגישה שאני לא יודעת מה העתיד שלי איתו. לפעמים טוב לי איתו ולפעמים לא ואני מבולבלת מאוד ופוחדת לפגוע בו ומצד שני פוחדת לאבד אותו.
קורה לי שכשאנחנו יחד מטיילים או סתם יושבים איפושהו הגוף שלי שם אבל הראש במקום אחר. ניסיתי לקחת ממנו הפסקה כדי להחליט מה אני מרגישה והוא חסר לי, אבל כשאנחנו חוזרים שוב כל המגרעות מציקות לי בצורה מוגזמת.
יש לציין שהוא החבר השני שלי, ושמהחבר הראשון נפגעתי קשה מאוד....
מה לדעתכם אפשר לעשות?...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות