חרדה או הפרעות קשב אולי?

היי, אני סטודנטית שנה א' באת"א, עכשיו מתחילה תקופת מבחנים של סמסטר ב'.
ככל שהשנה מתקדמת, אני ממש במצוקה נפשית, מרגישה כאילו אני בחרדה.
זה התחיל מאז התיכון, כלומר, תמיד דאגתי מציונים אבל בתיכון במבחנים במתמטיקה הייתי נכנסת ללחץ, חוטפת בלאק אאוט ובוכה תוך כדי המבחן. רבע שעה ראשונה רק מסתכלת, וככה לא הייתי מצליחה לסיים את המבחן. בקטע שהייתי נכשלת במבחן, ואז יושבת בבית רגוע ומצליחה לפתור כמעט את כולו.
אני לא תולה את זה רק בלחץ, לפעמים אני מבינה דברים לאט (או שזה הולך ביחד בעצם?), אני צריכה שיסבירו כמה פעמים, שידגימו...אין לי מושג איך שרדתי 5 יחידות ככה, באמת שבשן ובעין...אניווי, הייתי בחטיבה בכיתת מחוננים ובגלל הלחץ הזה ממתמטיקה ופיזיקה פרשתי, הלכתי לכיתה מדעית אבל רגילה ובסוף סיימתי עם אחלה תעודת בגרות(גם בפיזיקה הייתי באותו מצב, לכן פרשתי מפיזיקה ולמדתי ביולוגיה-כימיה במקום). בפסיכומטרי הראשון גם היה לי מאוד קשה עם זמנים ובשלב מסוים הפסקתי לפתור עם סטופר כי הייתי בוכה, אבל גם בבחינה השניה הייתי יחסית בסדר (מספיק בשביל להתקבל למה שרציתי), לכן הייתי בטוחה שהסתדרתי.
מה שקרה זה שבאוניברסיטה חזרתי לאותו מצב, שוב החוסר ביטחון וההיסטריה...אני מגיעה למצב שקשה לי להתרכז בשיעורים ואני לא יודעת אם זה כי לא מעניין\קשה להתרכז או שאני פשוט חוסמת את עצמי בגלל כל הלחץ!
הייתה לי משימה פשוטה בחוג לפסיכולוגיה (זה לא מה שאני לומדת, סתם ניסוי) לעשות פעולות חשבוניות פשוטות ומשום מה לא הצלחתי והתחלתי לבכות. וזה כמובן מחמיר כשמדובר בדברים שכן משמעותיים, במסגרת התואר שלי, למשל היה לי מבחן במבוא לפיזיקה, כל הקורס הכנתי ש.ב והכרתי הכל לעומת התיכון באמת ידעתי, ובמבחן משום מה חטפתי בלאק אאוט, אומנם לא בכיתי אבל היה לי קשה לחשוב ובסוף קיבלתי 55. אחר כך עשיתי מועד ב' והייתי בסדר גמור אבל דאמ אני לא יכולה עכשיו לחזור על כל מבחן...
זה כל הזמן קורה לי!!
אתמול היה לי מבחן מעשי, ומהרגע שהסתיימה תחנת הכתיבה ועברתי לתחנה מעשית ראשונה ישר יצאו לי דמעות. המדריכה שלי ראתה וניסתה להרגיע, והיא אמרה שאם אני אהיה ככה אני לא אוכל לשרוד התנסויות, ואני יודעת שזה נכון! ואני לא יודעת ממה זה נבע, סך הכל הרגשתי שמבקשים ממני למצוא נקודות שאני מכירה וידעתי להסביר אבל נלחצתי מהסיטואציה שמסתכלים עליי כנראה...ודווקא היו בוחנים תותחים, באחת התחנות נתנו לי תוספת זמן ואפילו אמרו לי תוך כדי להרגע לקחת הפסקה קטנה ושהכל בסדר, גם המודלים היו אחלה (לפני הבחינה ידעתי שהמודלים הם חברים לכיתה ונורא פחדתי לפשל ליד אנשים שאני מכירה, שיצחקו עליי וכאלה. כן אני דפוקה). מה שקרה זה שבכל תחנה התבקשנו לעשות דברים שאני מכירה, לא היה משהו לא הוגן או מניאקי, הבוחנים היו אדיבים, ואני יודעת שהלחץ מובן אבל לא במידה כזאת, ממש לא פרופורציונאלי...
נולדתי פג עם בעיות התפתחות ועשו לי המון טיפולים, כל הגן הייתי בחינוך מיוחד ואולי לפעמים אני מרגישה צורך תמידי להוכיח את עצמי, או כי אני באה מבית שהלימודים מאוד חשובים, וההורים שלי יודעים שאני מי שאני וכן מנסים להרגיע ולהגיד שהם גאים, אבל בתכלס מאז שפעם אחת בכיתה ו' הם כעסו על איזה 70 שקיבלתי (אני נזכרת בזה לפעמים בגילי המופלג!), זה פשוט הצורך הזה לרצות את כל מי שלידי הורים, חברים וכמובן את עצמי... :( (אה, ובתואר שלי כמעט כל מבחן שנכשלים בו כולל מועד ב' גורם לעכוב סיום התואר בשנה, לא סתם לחזור על הקורס)
האקס שלי בזמנו אמר לי שהעניין של הריכוז בשיעור נובע או מחוסר עניין או מהפרעות קשב, ניגשתי באוניברסיטה למדור של הפרעות למידה והם נפנפו אותי. אמרו לי שלא נשמע כמו בעיות קשב ושאני אלך לשירות הפסיכולוגי. שמעתי שיש איזשהן הקלות ללחוצים כמוני אבל לא מצליחה לברר על זה.
ניסיתי תרופות טבעיות סטייל רסקיו וריכוזית.
לא מבינה מה קרה לי ולמה אני כל כך עוצרת את עצמי, בתיכון גם היה קשה אבל התגברתי ובאוניברסיטה אני מרגישה שאני נופלת בין הכסאות וכל יום אני קמה עצובה.
יש לי מבחן ביום שני ואני פשוט לא מצליחה לשבת וללמוד כמו שצריך, קוראת כל משפט איזה 3 פעמים \:
מה עושים? תודה ואחלה של סוף שבוע :)