הייתי עם החבר האחרון שנה פלוס, הסיפור היה לא פשוט, הוא חיזר אחרי במשך חצי שנה לבסוף הסכמתי לצאת איתו, והוא אפשר לי כל מה שביקשתי, מעולם לא התלונן, לא אמר מילה! אני לא הבנתי שאני קצת מנצלת את האהבה הרבה שלו.
אחרי חצי שנה הכל התפוצץ, הבנתי כמה הייתי לא בסדר, זה לא שזו רק אני, היו לנו המון אי הבנות וקשיים בתקשורת, הוא הרי לא אמר שום דבר, אבל ברגע שזה התפוצץ לקחתי את כל האשמה על עצמי וניסיתי להיות הכי טובה שאפשר כלפיו. הבנתי שאני באמת מרגישה אליו דברים ופחדתי לאבד אותו. חצי השנה הקרובה היתה מאד קשה לשנינו. הוא התרחק ואני נפגעתי כל הזמן ולא הבנתי מה קורה, אחרי שסוף סוף הבנתי מה אני מרגישה כלפיו והייתי שם בכל כולי הוא נעלם. אך כל הזמן, בכל שיחה הדגיש כמה הוא אוהב וכמה אכפת לו וכן שהוא שם במאה אחוז, אך קצת מותש מכל מה שהיה בנינו.
בסופו של דבר קרה מקרה ממש מוגזם מבחינת ההתנהגות שלו כלפיי ואני החלטתי לחתוך, יומיים אחרי הזה התחלתי להצטער אבל הוא כבר קיבל את והחליט שכנראה אי אפשר להמשיך ולנסות יותר פשוט כי אנחנו פוגעים אחד בשניה ללא הפסקה כבר ולא רצה לנסות שוב.
מאז עברו ארבעה חודשים, אני כבר לא פונה אליו, אני לא מנסה לומר שום דבר או ליזום אבל כואב לי מאד. אני לא מצליחה להתמקד במה שחשוב, אני מרגישה אשמה גדולה שהרסתי את כל האהבה שהיתה לו כלפיי. אני מתרחקת מכולם, אני לא רוצה שום דבר ולא מאמינה או סומכת על עצות שנותנים לי. מצד אחד אני מרגישה נבגדת ומצד שני שהבאתי את זה על עצמי. איך ממשיכים הלאה? איך מורידים מעליי את התיק הזה של האשמה ועדיין לומדים להבא? אני מרגישה שאיבדתי את כל הביטחון העצמי והנשיות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות