אני מגזימה אם אני רוצה לראות את חבר שלי יותר?

שלום,
אני וחבר שלי כבר קצת יותר משנה יחד..
אני אוהבת אותו מאוד וגם הוא אוהב אותי.
שנינו בצבא;
הוא עושה ״שבוע-שבוע״ - שבוע בבית ושבוע בבסיס
ואני חוזרת כמעט כל יום הביתה אבל בשעה מאוחרת כי הבסיס שלי רחוק מהבית.
שנינו גרים באיזורים מאוד רחוקים, כמעט שלוש שעות נסיעה אחד מהשניה.

בשבוע שהוא חוזר הביתה, אני נוסעת עד אליו בשני אוטובוסים ומגיעה בסביבות השעה 20:00 בערב.
[בפעמים הראשונות הוא היה נוסע עד אליי, מחכה לי מחוץ לבסיס ונוסע יחד איתי]
יוצא שאני נורא עייפה מהעבודה, מהנסיעות, מהמחסור באוכל בבסיס, מהשעות המוקדמות שאני קמה,
ואנחנו הולכים לישון מוקדם לפעמים כי גם בבוקר שנינו קמים ב05:00 והוא מלווה אותי לתחנה כדי שאספיק לאוטובוס לבסיס.

בגלל כל הלחץ מהנסיעות וחוסר הנעימות שזה גורם לשנינו, יוצא שאני באה אליו כמעט קבוע ביום ראשון, קבוע ביום חמישי בערב ועד שבת. ולפעמים גם ביום שלישי, תלוי אם הוא רוצה.

הבעיה היא שאני עובדת נורא קשה כדי שהמפקד שלי יתחשב בי, שיוציא אותי אפילו חצי שעה יותר מוקדם כדי שאוכל להגיע אליו כמה שיותר מהר.
אני כל הזמן מרגישה שאנחנו ״לא מספיקים כלום״,
שאני באיזשהו מרדף אחרי זמן אבוד, שאני לא רואה אותו מספיק, שחסר לי ממנו. זה שאנחנו בשבת יחד זה לא מרגיש לי הרבה כי אני דתיה ואנחנו לא יכולים לנצל כמעט לשום דבר את הזמן הזה..
אני מתוסכלת כי רק אני מרגישה ככה.
הוא לא מרגיש שהוא מתאמץ להיפגש איתי, שחסר לו חום, שחסר לו זמן, שהוא מותש כל הזמן, שאנחנו בקושי מתראים..
ואני יכולה להבין אותו, כי טוב לו בבסיס וטוב לו לבד בבית.. גם אם לא ניפגש הרבה.
דברים שלי אין.. כי ברוב הזמן קשה לי בבסיס וקשה לי עם הריקנות בבית לבד, טוב לי בעיקר איתו..

יצא שאמרתי לו שאני מתגעגעת אליו ושאני לא מרגישה שאני רואה אותו כמעט והוא אמר לי שזה מלחיץ אותו שזה לא מספיק לי שאנחנו נהיה כמעט שלושה ימים יחד [מתוך שבועיים] . אמרתי לו שאני לא מבינה למה זה מלחיץ אותו, הרי אני לא אכריח אותו להיפגש איתי אם הוא לא רוצה.. והוא אמר שהוא מפחד להרגיש חנוק.
אני מרגישה שאני אוהבת אותו יותר מדיי, אני מפחדת שהוא יחשוב שאני כפייתית עם הגישה הזאת ושזה יוביל לפרידה [כבר קרה לי בעבר].
בלי קשר, הרבה פעמים אני מרגישה שאם הוא יעניק לי אהבה, אני אקבל אותה תמיד, אבל כשאני מעניקה לו, הוא הרבה פעמים מנסה לשים לי ״גבול״ ואני לא יודעת לשים את האצבע אם זה בגלל שאולי אני נוטה לכפייתיות ו״חונקת״ מאהבה, או שהוא פשוט לא מסוגל להכיל אותי, לא מוכן לסוג כזה של אהבה בינינו.
אני תוהה אם זאת בעיה שאני צריכה לעבוד עליה, אם יש בכלל גברים שמסוגלים להכיל אהבה כזאת, או שזה באמת יותר מדיי, שאני צריכה להתחיל להיות קרה יותר, לרצות פחות, להתאים את עצמי למה שכנראה חבר שלי וגברים אחרים צריכים..