אני וחבר שלי היינו 5 שנים ביחד, מגיל 19. הצבא מאוד שינה את שנינו ואני יכולה להגיד שהאופי שלו עכשיו שונה לגמרי ממה שהיה פעם. אני גם הקשר הראשון שלו והראשונה שלו. כבר הרבה זמן שחשבתי על פרידה.. משהו לא הרגיש לי נכון יותר. אני מרגישה שהוא מאוד לוקח אותי כמובן מאליו. כל פעם שבא לי שנטוס או נטייל, תגובה ראשונה שלו היא לא ושאין לו כסף או חשק. כרגע אני סטודנטית ויוצא שאני משלמת עליו דיי הרבה. אני אוהבת לקנות לו דברים ומתנות, לשמח אותו ולהפתיע וזה מרגיש שזה לא הדדי.. עכשיו ביום האהבה הוא לא רצה שנעשה משהו ובגדול אין לו אף פעם חשק לכלום. הוא כל היום מול המחשב, משחק, גם כשאני אצלו. כשהוא לא משחק, הוא יושב עם חברים שלו ומעשן כל היום. כשדיברנו על לעבור לגור ביחד, הוא אמר שזה לא אפשרי כי אין כסף. מעצבן אותי שהוא מתרץ הכל בזה שאין לו כסף.. כי אם באמת רוצים, מוצאים דרך. הוא יכול לחפש עבודה אבל הוא לא מתאמץ יותר מדי. זה הדליק לי סוג של נורה אדומה שהבנאדם לא אחראי ומאוד מתעצל ומחכה שדברים פשוט יקרו בשבילו מבלי שיתאמץ. אני אוהבת אותו המון ועדין נמשכת אליו אבל אולי זה לא מספיק. אני לא זוכרת מה הדבר שגרם לי לרצות להפרד ממנו כי המחשבות האלה עלו לפני כמה חודשים ורק חיכיתי לרגע המתאים. אולי זאת לא סיבה להפרד? בכל זאת 5 שנים זה הרבה.. למרות ש5 שנים אבל לא התקדמנו לשום מקום.. לא יודעת.. אני מבולבלת.. עשיתי טעות? לחזור אליו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025