משקיעה בחברה שאני לא בטוחה שהייתה עושה אותו דבר למעני

(ניסיתי לקצר ולתמצת עד כמה שאפשר, מקווה שלכולכם יהיה כוח לקרוא הכל).
אז, יש לי חברה, שבעקרון היא החברה הכי טובה שלי, בהשוואה לשאר החברות. אני אחת כזו שכשמישהו חשוב לי אני אתן את כולי ע"מ לדאוג לו, להגן ולהיות שם גם בדברים הקטנים ולא רק כשמישהו מת. יש לי הרגשה שמה שאני מוכנה לתת בשביל אותה חברה, בין אם להשקיע פיזית בין אם רגשית, היא לא הייתה עושה אותו דבר בשבילי. לפעמים אני תוהה אם היא מתנהגת כך בגלל תכונות אופייניות שלה כמו: חוסר ביטחון עצמי, עצלנות, ביישנות ובהרבה מקרים שהיא חושבת נטו על עצמה! או שהיא פשוט לא יודעת איך להיות חברה...הנה כמה מקרים שגורמים לי להרגיש כך:
- לפני כחודש עברתי טסט. נסו לחשוב על נושא או מטרה שחשובים לכם בשלב הזה בחיים, אבל ממש חשובים, משהו שאתם לא מפסיקים לדבר עליו עם חברים ומהווה 90% מהשיחות שלכם לפחות. לשתינו זה היה חשוב. לא סיפרתי לאף אחד וחיכיתי לשישי בלילה בשביל להודיע לכולם. בזמן שכל החברות התלהבו ואמרו מזל טוב היא פשוט ישבה שם באדישות בלי להגיד כלום, שום מבט\מחמאה, התעלמות מוחלטת. שיא גינס של אדישות הגיע לה באותו הרגע. אחרי כמה דק' שהתיישבנו היא שאלה אותי איך זה שלא סיפרתי לה ושהיא מספרת לי הכל. אחרי כמה ימים היא זרקה "אבל אני התחלתי לפנייך". רציני?! את לא יכולה לשמוח בשבילי? למה לעזאזל את חושבת רק על עצמך? למה את עושה השוואות בינך לבין חברה שלך?! אז לא סיפרתי, מי ישמע איזה סוד מדינה הסתרתי ממנה. היחידה שחשבתי שתצרח בשבילי משמחה הייתה בסופו של דבר זו שהכי התבאסה.

- שישי בלילה, אנחנו חוזרות הביתה ברגל ביקשתי ממנה ללוות אותי קצת, כמה ס"מ שהיא יכולה לעשות אותם 10 פעמים עד שאני אגיע הביתה. אבל היא עשתה פרצוף. אמצע הלילה, ואת לא מוכנה ללוות אותי עוד כמה ס"מ כשאנחנו עדיין נמצאות ברחוב שלך? היא תמיד מבקשת ממני ללוות אותה, ולא הייתה פעם אחת שסירבתי! לא בלילה כשאמרת שאת מפחדת, לא בצהריים של אוגוסט וגם לא סתם ככה כי אין לי כוח. את עד כדי כך עצלנית? פחדנית? זה שתי שניות מהבית שלך ולי אין פלאפון (שומרת שבת). אז פעם אחת בחיים כשאני מבקשת זה מוגזם? כשמפחיד בחוץ\קר\חם וכו' זה בסדר שאני אצא ואלווה אותך, אבל כשהמצב הפוך? המצבים האלו הופכים לתירוצים.

- אנחנו יושבות בסלון, מדברות על הבר האחרון שהיינו בו. פתאום היא אומרת שמעצבן אותה להיות נמוכה וששיער ארוך תורם למראה נמוך (יש לה שיער ארוך). אמרתי שזה שטויות, והיא ענתה:"מה, את רצינית? את אמרת לי את זה כשהיינו בבר". אמרתי לה לא, לא אמרתי את זה, היה רעש בטח לא הבנת מה אמרתי, והיא ענתה "תגידי, מה את רצינית? את לא שמה לב למה שיוצא לך מהפה?". היא אמרה את זה בחדות וכמעט בעצבנות מוגזמת כאילו זו דרמה רצינית. מפה לשם התווכחנו ומפה לשם אני מרגישה כמו ילדה בכיתה א' שמתווכחת עם חברתה לשולחן שלא תעבור את הקו. בין אם אמרתי ובין אם לא, למה את כ"כ מתעצבנת ומתפרצת עליי? מה הביג דיל? וזה אחרי שאמרתי בחצי צחוק שאני אחת שכחנית ולפעמים אני שוכחת מה אמרתי. כאילו היא לקחה משהו שאמרתי לה עליי ויצאה נגדי בדיוק בנקודה הזאת.

איכשהו יש לי הרגשה שכשזה מגיע לגברים - אני במקום שני. באופן כללי היא מתלהבת יותר מידי כשמתחילים איתה. היא וחברות נוספות יוצאות הרבה לברים בשישי בלילה, אז שאלתי אותה פעם אחת האם מתחילים עם טליה (חברה דיי שמנה). שאלתי כי באמת אכפת לי ואני יודעת שגם אם זה לא רציני (כשמתחילים) זה מעלה חיוך. היא אמרה שהיא לא יודעת והיא לא שמה לב בכלל (היו הרבה פעמים שהן יצאו רק שתיהן). כשמתחילים איתך כל העולם צריך לדעת ולשמוע, ובאמת שאנחנו חברות מתעניינות, אבל מסביבך את לא רואה ממטר. כשמתחילים איתי אין מחמאות או פרגונים או שהיא בכלל לא שמה לב, אבל כשהמצב הפוך? אני תמיד, אבל תמיד אסתכל מי מתחיל איתה, ולא כי אין לי משהו יותר טוב לעשות, כי אני דואגת, מסתכלת שלא יפגעו בה, יטרידו, שלא יגיע איזה מישהו שיציק לה (היא לא ממש יודעת איך להעיף אותם).
לפעמים יוצא לנו להתווכח (לא לריב) על כל מיני שטויות ובאיזשהו שלב של השיחה אני מרגישה שהיא הופכת את הוויכוח לרציני, כמו המקרה כשדיברנו בסלון. כאילו, נתפסת על קטנות, ואז אני פשוט משתתקת, מעדיפה לא להמשיך את הדיבורים, שלא יהפכו למריבה.
פשוט יש לי הרגשה שמה שאני מוכנה לתת לה היא לא תיתן בחזרה - הבנה, דאגה, לשמוח בשבילה ולא לקנא, כי איזו מן חברה אהיה אם אני עושה השוואות?! מה, אנחנו בתחרות? להשקיע פיזית כמו ללכת אחת לשנייה או עם השנייה, להגן אם מישהו פוגע. היו פעמים בשיחות שלנו שהיא סתם זרקה משפטים כמו:"וואיי בסוף יהיה לך שיער יותר ארוך משלי" בנימה מודאגת. או "את רזה וגבוהה ואני לא" או כמו המקרה הראשון עם הטסט. אני יודעת שחלק נשמע מאוד קטנוני וילדותי, אבל הנקודה היא - למה לעזאזל את עושה השוואות?! ככה את רואה אותי? כמתחרה? יכול להיות שחלק מכם לא מבינים למה אני מתלוננת על מקרים מסוימים, אבל מקרים כמו כשמגיע גבר חדש, טסטים וללכת אחת עם השנייה, אלו דברים שאנחנו (שתינו) מייחסות להם חשיבות מסוימת. נסו לחשוב על מצבים בהם אתם מייחסים למשהו חשיבות והצד השני מזלזל בזה. אז אתם שואלים את עצמכם, אם כך את מרגישה למה את נשארת חברה שלה? תבינו, זה לא שכל הקשר שלנו חרא, אחרת היא לא הייתה חברה..אנחנו נהנות ביחד, מבלות, כשקורה משהו כשמטריד אותה משהו אני הראשונה שיודעת, אנחנו יודעות אחת על השנייה יותר משכל אחת יודעת על עצמה. אז מה לעשות? אני כל הזמן זאת שאומרת שלא צריך להשאיר בלב וצריך לדבר ולפתור דברים, אבל אני גם ככה מרגישה שיש מתח מיותר (לא יודעת אם גם היא מרגישה כך) וכן יצא לנו לריב כמה פעמים ונמאס לי... אז נכון, לדבר, להתווכח וגם לריב לפעמים זה טוב והכרחי לכל קשר מסוג שהוא, אבל גם יותר מידי זה לא בריא, ואני מרגישה שזה קצת יותר מידי (גבולי), ואני לא רוצה להיכנס לזה. חשבתי אולי להחזיר באותה מטבע, אפילו קצת להתרחק, מה דעתכם? מה אתם חושבים על כל זה? עליי? עליה? מה אפשר לעשות?